חודש אב, מסבירים חכמי ישראל, הוא אמנם זמן של אבלות וצער מצד אחד, אך עם כל זאת הם אומרים, כיוון שט"ו באב חל בו, הרי שחודש זה הוא גם זמן שמחתנו. שכן, בזמן זה על פי המשנה, היו הנשים לובשות בגדים לבנים שהן שואלות מאחרים ויוצאות לחולל בכרמים בכדי להשתדך. לכן גם כתוב "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". שהנה, ביום הכיפורים אנו מתפייסים אל מול אבינו שבשמיים ובט"ו באב, אנו מתפייסים זה עם זה, כך שזהו מועד המציין שמחה ואהבה בישראל. זאת כמובן, לאחר ששררה איבה ושנאה בעם ובין השבטים (בעיקר שבט בניימין), לאחר מעשה פילגש בגבעה

המקור לחג, הוא מן המשנה, הבאה כאמור לציין את הפיוס בעם עקב אירועים קודמים. ועדיין, אירועים נוספים רבים קרו בתאריך זה. בזמן זה, חדלו המתים למות עקב חטא המרגלים, השבטים כולם ואף שבט בניימין, יכלו לבוא זה בזה. בתאריך זה גם הסתיימה מלאכת כריתת העצים למערכה (המזבח) ובכך הושלמה מצווה בישראל ועוד אירועים אחרים. ביניהם, הוא גם האירוע הטראגי שבו פוזרו כל הרוגי ביתר החרבה סביב העיר, אך בט"ו באב, הם ניתנו בקבורה. היינו, קצת כמו שבתשעה באב חלו טרגדיות בעמנו, אזי בט"ו באב, יום האהבה, הן תוקנו. כלומר, מה שקרה בגלל שנאת חינם שהביאה לחורבן המקדש, החל לקבל את תיקונו מעט אחר כך, ומכאן הסיבה למועד כזמן מתוקן לשמחה

ט"ו באב, הוא זמן של ירח מלא. ועם ישראל, על פי חכמת הקבלה, משול ללבנה כאשר היא מאירה במלואה ובכך נחשבת, למקבלת מן השמש את כל כולה, כשזו, השמש, משולה לאור הקב"ה המחמם והמאיר. וכאשר יש חיבור שכזה בין הירח לשמש, או במילים אחרות, בין עם ישראל לאור המאיר מהבורא, כך הוא גודל הפיוס והאהבה שמתחילים להניע את חיינו ממועד זה והלאה. כך למשל, יש גם הנוהגים מתאריך זה להגביר את לימוד התורה והעיסוק בה, כי כידוע, תורה היא מלשון אור, כך שככל שנלמד יותר תורה, כך נמשוך על עצמנו יותר מן המאור המחזיר למוטב ונהיה מקושרים לרוחניות ולאבינו שבשמיים. היינו, באהבה, במחולות, בפיוס ובנחמה.

מאב, מגיע אלול. ואלול כידוע, הוא ראשי תיבות של "אני לדודי ודודי לי", הנובעים מהנחמה שניחמנו את אבינו שבשמיים, בחודש אב. חודש, שבמקור נקרא "מנחם אב", שכן, בו חרב המקדש ובו כאמור גם תוקן הדבר. ולכן, מתוך החיבור הזה, אנו יכולים להגיע לקשר הכה מיוחד שבאלול. חודש, שבחסידות מצוין במלעיל "אֶלול" כי הוא מוביל לתשרי הנורא. לזמן הדין וליום הכיפורים. ועדיין, זמן הדין על פי הקבלה מתחיל כבר בט"ו באב. כבר אז, צריך להתחיל בעשיית חשבון הנפש וממנו, מט"ו באב, כבר יש השפעה על הבאות. הסיבה לכך מסבירים המקובלים, היא מפני שתאריך זה הוא כ 40 יום לפני בריאת העולם. והבריאה, מקבילה ללידה, אשר עליה נכתב שצריך 40 יום לפני לשם הכרזה על מין הוולד. ומכאן, שהדין נקבע ביום זה כזרע, המתחיל לצמוח בהתאם לטיפוחנו אותו, כעץ הגדל. ובמידה שבה נעשה את עבודתנו כהלכה, כך נשיג "כלים", היכולים לשאת את ה"אור", שאליו אנו מייעדים את החיים. את חיינו, שבהם אנו מחפשים משמעות, אהבה, טוב, חסדים ונחמה, לנו ולכל האנשים.