בסוף בסוף, לאחר שהכל יהיה בסדר ויהיה שלום, מספרים חכמינו שהחג היחיד שישאר הוא פורים. הכל יתבטל ורק פורים ישאר, כי פורים, הוא החג שמסמל את פסגת השאיפות של האדם המחפש את משמעות החיים. פורים, הוא החג שבו אנו יוצאים מחושך לאור. מהסתר, לגילוי. חג המסיכות, הוא הזמן שבו כולנו חושפים את פנינו האמיתיים כלפי עצמנו ויודעים שהותרה הגזירה ואפשר לחגוג ולשתות עדלאידע.

______________________________________________________

מגילת אסתר

מגילה, מלשון גילוי. אסתר, מלשון הסתר. ומכאן החובה של קריאת מגילת אסתר כמנהג שהותירו לנו המקובלים ומהווה עבורנו סימן לעתיד לבוא. מפני שהגילוי, של מה שמסתתר מאיתנו, הוא המטרה של חיינו. וכך, האדם הלומד את חכמת האמת מתחבר לחג ומבין את הסימנים השונים המרמזים לו על הדרך והיעד של האדם בעולם: גילוי המשמעות. מציאת הטעם הסופי. הבנת הסיבה שבגללה צריך לקום כל בוקר, ללכת לעבודה/לימודים, להתקלח, לאכול, להתלבש, לישון וכו... כלומר, חג פורים וקריאת המגילה, הם מנהג שמסמל עבורנו את מה שנמצא מעבר לחומר, היינו, את גילוי ההסתר

המן הרשע

הכל בתוכנו, כך אומרים המקובלים. ואם אדם מתחיל לפסוע בשביל הזה שבו הוא מבין אפילו במידה מועטת שיש מטרה שמסתתרת מאיתנו, אזי הוא אט אט מתחיל לגלות את הסימנים השונים שמראים לו את מקומו בדרך. כך למשל מסבירה לנו הקבלה, שכל ספר התורה אינו עוסק כלל וכלל בדברים שקרו ברמה החיצונית, אלא בתוך אדם אחד. האדם הזה הוא אתה, את, אני, אתם. כל אחד ואחד והדרך שלו ולכולנו, משותפת תורה אחת המצביעה לנו על כל המצבים הרוחניים שבהם נתקל, לטוב ולרע. ומכאן, עלינו לדעת שגם המן, נמצא בתוכנו. מעין רצון כלשהו, כוונה פנימית כלשהי, שאינה רוצה לשמוע על הכוונות הטובות שלנו, על הרצונות שלנו לחיפוש וגילוי המשמעות, כלומר, על היהודים. המן, זה שבתוכנו, רוצה ששאר הרצונות ישתחוו לו. הוא רוצה לשלוט ולהכניע את התקווה שבנו, את אותה נקודת אור שבתוכנו שמסרבת לכבות ולפי המגילה, הוא כמעט ומצליח בכך. כמעט, היא מילת המפתח, מפני שבאותה נקודת "כמעט", מתגלה לנו הרצון הקטן והיחיד שנותר מולו ולא נכנע: מרדכי. מרדכי היהודי

מרדכי היהודי

מרדכי, הוא קטן. כלומר, זהו אותו רצון קטן שיש בכל אחד מאיתנו שאומר לנו שאולי, יש משהו מעבר להבלי העולם הזה. והרצון הזה, שחי במצב של מרירות (מר) ודכאון (דכי), בכל זאת לא נכנע לרצון הגדול אשר לו כולם משתחווים, כלומר להמן. וכפי שמסופר במגילה, מרדכי הוא לא אחד שעושה הרבה, אלא "יושב" בשער העיר ומתאבל על רוע הגזירה וכל זאת, תוך כדי הסתכנות שהמן יהרגו. זאת אומרת שמרדכי, הוא אותו קול קטן שבתוכנו שאינו מניח לנו להוריד את ראשנו תחת כל הרוע והסבל בעולם, אלא יושב ומחכה לראות מה יקרה מתוך אמונה שעד שהנורא מכל לא קרה, יש סיכוי להנצל

אחשוורוש

זהו אלהים. כלומר, המגילה נותנת לנו סימנים שונים על ידי שמות וכינויים שדרכם נוכל לזהות את המצבים השונים בחיינו. גילוי האלהים, זהו גילוי הטעם בחיים. וכאשר המצב הזה נסתר מאיתנו, כלומר, כאשר האל מסתתר מאיתנו, כשהמשמעות של חיינו נעלמת מאיתנו, חיינו עוברים לשווא והם אינם שונים מחייו של כל בעל חי אחר אשר רוצה לאכול, לשתות ולשרוד. הכרת האלקות על פי הקבלה, היא ההכרה של האני שלנו, שמזדהה עם העליון ממנו ולכן, התמרון שבין דמויות המגילה, צופן בחובו סודות ורמזים לגבי תכלית החיים. כך, במידה שבה נהיה בעלי כוונות טהורות לגילוי סיבת חיינו, נגלה את המלך - וכמובן גם ההפך מכך: הדרך לגילוי ה "אני", שפירושו גילוי האלוקות, מחייבת את האדם לגלות גם את מה שמפריע לנו להשיג זאת, כלומר, המן הרשע, המצוי בכל אחד ואחד מאיתנו ושסופו, להתלות על עץ גבוה

אסתר המלכה

זוהי גיבורת הסיפור ולכן, חג פורים, בניגוד למנהגים רבים אחרים, מרמז על שמחה של גברים ונשים כאחד מפני ששני המינים ניצלו מרוע גזירת המן שרצה להשמיד את כל היהודים ולבוז את רכושם. "נקבה", בשפת הקבלה, היא הכוונה שיש בכל אדם ואדם לאינטרס אישי. על פי חכמת האמת, ה"כוונה" שבנו, קובעת את הכל. יש כוונות טובות כגון בת פרעה ואסתר המלכה וכמובן ההפך. ואסתר, שהפכה לרעייתו של המלך לאחר גירושו את ושתי, צריכה לבחור מהו האינטרס שלה בחיים. האם היא חיה בשביל טובתה האישית ולעצמה בלבד, או האם היא תאזין לקולו של מרדכי המבקש ממנה לגשת אל המלך ולבקש רחמים על עמה. אסתר, היא זו שקובעת את מידת הגילוי, או ההסתרה. כך, כל אדם ואדם השואף להגיע לתכלית חייו, צריך לגלות בתוכו את אותו אומץ לפעול בניגוד לרוע הגזירה הדוחפת אותנו לחיי העולם הזה של חומר ושל הסתרה וחוסר משמעות אמיתית של הקיום

פור

ולא אחד, אלא שניים. פורים, מפני שבכל פעם ופעם שאנו מטילים את הפור, מוטל עלינו מלמעלה פור נוסף. כלומר, ההמן שבתוכנו, זה שרוצה להשמיד את כל מה שאנו יכולים להשיג בחיינו, הוא אותו רצון שלבסוף מקבל את הדין של עצמו לאבד בעצמו. אנו חיים כל רגע ורגע בדחייה של הטוב ואומרים על עניין גילוי המשמעות "עוד מעט". אין לנו סבלנות וכוח לעסוק בכך ואפילו אם התחלנו ללכת מעט בדרך הטובה, קם בנו המן קטן שזומם להחזיר אותנו לסורנו ולהשמיד כל דבר שעליו החלטנו. ואותו פור שהוא מטיל, מתהפך עליו מלמעלה כך שתחול עלינו מידת הרחמים שבאמצעותה לא ניפול לרשת הרצון לקבל לעצמנו בלבד. וההיפוך הזה של הפור, מרע לטוב, הוא הסיבה לחגיגה: גם המן וגם מרדכי, מקורם באל אחד שמתגלה אלינו במסכות שונות. וכאשר נעלה על דרך המלך ונגיע לגילוי ההסתר, נוכל להרשות לעצמנו לשתות עד שלא נדע את ההבדל בין "ארור המן" ל "ברוך מרדכי", מפני שהם שניהם, דבר אחד. והדבר הזה, הוא אותו בורא שמסתתר מאיתנו ומתגלה לנו כשלם, המחבר את כל חלקי האני שבנו, אל חגיגה אחת גדולה של שמחה ומשתה כיד המלך