חודש אב, המוכר גם כמנחם אב, הוא החודש ה 11 שכמעט מסיים את השנה שהחלה בתשרי, והוא חמישי לחודשים, בשנה שנספרת מפסח, מזמן יציאת מצרים. שם החודש, שמזלו אריה, הוא כשם שאר חודשי השנה, ומקורו מגלות בבל. פירוש השם הוא אש, לרמז על הקיץ הלוהט שבזמן זה של העונה. מעבר לכך, שם החודש מפורש גם כ"קנים", המהווים גזעים שונים שאף שמשו את המזבח בכדי לתת את המערכה. 

1A04D874-9D56-4E16-9196-56BF81CCF96C

באב, לעומת חודש אדר, שבו נאמר שיש להרבות בשמחה, יש לנהוג להפך. שהרי כתוב במשנה "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (מסכת תענית), שכן, חודש זה מכיל בתוכו ימים רבים של מצב שלילי כביכול, בעם ישראל. כך למשל, עד תשעה באב, זמן בקיעת החומות של ירושלים וחורבן הבית, אנו סופרים את ימי המיצרים שהחלו בי"ז בתמוז, שבהם צר האויב על העיר. שיא האבל, הוא כאמור, כשהבית נחרב. עם זאת, ע"פ האגדה דווקא ביום זה של ט' באב, נולד גם המשיח. הגעתו, מהווה נחמה לעם ומסמלת את תחילת הגאולה דווקא מן החורבן ולכן, הוא מכונה מנחם. מכאן, נגזר השם מנחם אב. כמובן שבנוסף לכל זאת יש לזכור גם את תאריך ט"ו באב, שנחשב ליום האהבה אצלנו, היהודים. הישראלים. בט"ו באב, אנו חוגגים את האהבה, כזכר לזמן בית שני בו היו בנות י"ם יוצאות לכרמים והגברים באו ובחרו להם כלות.

חודש אב, הוא זמן שבו יש למעט בשמחה או להביא לדבר מה שיגרום לה. אין לחדש דברים, לקנות, לתפור, לסרוג, לשפץ, לבנות וכדומה. שיא האבלות, הוא בתשעה באב, אז יש לצום ולהמנע מרחיצה, סיכה, נעילת הסנדל וקירבה לאישה. כמו כן, מקובל לקרוא ממגילת איכה ביום זה, המסמלת את חורבן העיר ועוסקת בה. עם כל זאת, מסבירים לא מעט חכמים, שכל אותה ירידה כביכול, במצב הרוח, היא לשם עליה. ועליה זו, באה לידי ביטוי בהרגשת הנשמות הפרטיות המזדהות עם הסמלים שבזמני אומתנו. בהזדהות עם הזמן של אבל החורבן ובהזדהות עם זמן העתיד של הגאולה. של החירות האישית הפרטית ואף האומתית והכלל אנושית. זו, שבסופה תבוא ישועה חמישית, יבנה בית המקדש השלישי ויתגלה הטבע במלואו ובכל הדרו בחידוש הבא. בחודש אלול. חודש, שראשי התיבות שלו הם "אני לדודי ודודי לי". או אז, נהיה דבקים בבוראנו, נהיה לו והוא יהיה לנו - וכל המציאות, תתחדש לכדי אמיתותה הרוחנית המשוחררת מכל כבלי תודעת החומר, המאמץ והזמן.