טבת, המכיל 29 יום, הוא החודש הרביעי בשנה, כשמתחילים לספור את החודשים מראש השנה החל בתשרי - והוא החודש העשירי כשמונים את חודשי השנה מראש השנה ליהודים, החל בניסן. 

חודש טבת, בדומה לשאר חודשי השנה, גם שמו מגלות בבל, מהשפה האכדית, שבה הוא היה מכונה "טביתו". פירוש השם טביתו, הוא דבר מה ששוקעים בו. שהרי, לאחר תחילת הגשמים ובוא החורף, נוצר מצב של שקיעה, של בוציות - ומכאן שמו. עם זאת, כיוון שמזל החודש הוא גדי, הדבר בא לסמל את קלילות התנועה שבו כפי שגדי יכול ללכת בבוץ ולאו דווקא שחודש זה מסמל שקיעה כלשהי חס ושלום.

את שמו של חודש טבת ניתן למצוא בתנ"ך במגילת אסתר במילים "בחודש העשירי הוא חודש טבת" שזהו זמן של כחודשיים לפני סוף השנה החל בחודש אדר. בחודש טבת, נלקחה אסתר המלכה לבית אחשוורוש ומשם גם צמחה אותה טובה גדולה לעם ישראל ומכאן עוד רמז לשמו של החודש, מלשון המילה "טובה". היינו, שעל ידי אסתר המלכה, עם ישראל לא שקע לאבדון שתכנן המן, אלא להפך קרה והפור נתהפך כידוע. כמו כן, טובה נוספת שהייתה לעמנו בחודש זה, היא מותם של סיחון ועוג שמהם נתיירא משה רבנו ולכן גם יש המקשרים בין מספר ימי החודש, כ"ט, לבין צמד המילים "כל טוב", כסמל של אותו חודש הממשיך את מאור הנרות מחנוכה, הלאה, להמשך זמן חיינן ומציאותנו.

י' בטבת, נחשב לאחד מארבעה ימי צום ביהדות שכן, ביום זה, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל, על ירושלים בשנת 588 לפני הספירה. המצור, הסתיים לאחר שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה והרס בית המקדש הראשון. בנוסף לכל זאת, מאז שנת 1950, מצוין יום זה של העשרה בטבת, גם כיום הקדיש הכלי לזכר חללי השואה שמקום קבורתם אינו ידוע