tamuz2בתוך החושך של חודש תמוז (שמסומל בשם של עבודה זרה) ובתוך העניינים השליליים שאירעו בו, דווקא שם מלובש הגילוי האלוקי הכי נעלה של 'שמש הוי''

בנוגע לשם החודש – 'תמוז', אנו מוצאים דבר והיפוכו: מצד א' השם תמוז הוא שם של עבודה זרה, כנאמר בספר יחזקאל (ח, יד): "הנשים יושבות מבכות את התמוז", אשר עבודה זרה היא המדרגה הנמוכה ביותר בבריאה, ביחס להסתר על האור האלוקי הקיים בה. 

מצד שני, מבואר בתורת החסידות שהתרגום המילולי למילה תמוז הוא – היסק, שמראה על החום ששורר בחודש תמוז, כאשר בפנימיות זוהי הוכחה על גילוי אלוקי מאוד נעלה, היות שהשמש הגשמית משתלשלת (ככל נברא) ממקורה – השמש הרוחנית, שעליה נאמר בכתוב: "שמש הוי'". כלומר, בחודש תמוז מאיר הגילוי האלוקי - 'שמש הוי'' בשיא התוקף יותר מבשאר חודשי השנה. 

גם בנוגע לתוכן החודש אנו מוצאים דבר והיפוכו: בכל הדורות היה ידוע חודש תמוז כחודש של אבלות, צער וחורבן, היות ובחודש זה נפרצו חומות ירושלים ונכנסו האויבים לעיר (בי"ז בתמוז). 

מאידך גיסא, בדורנו התגלה בחודש תמוז חג הגאולה של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן (הרבי השישי בשושלת אדמור"י חב"ד), שנאסר על הפצת התורה והיהדות ברוסיה הסובייטית, עד שנפסק דינו למיתה, וביום י"ב בתמוז שוחרר לחופשי, אשר כתוצאה משחרורו ויציאתו מרוסיה החל שלב חדש של הפצה של תורה ויהדות הן ברוסיה ואירופה והן בארה"ב לשם הגיע מאוחר יותר. 

ההסבר לפרדוקס הקשור בחודש תמוז, נעוץ בהתבוננות בפנימיות של המאורעות שאירעו בתקופת החורבן. על פניו נראה כי המאורעות היו פורענות איומה ועונש מה' לבני ישראל על כך שלא שמרו את התורה והמצוות. כך התייחסו בני ישראל לחודש תמוז במשך כל הדורות, ולכן נקבעו ימי בין המצרים (מי"ז בתמוז ועד ט' באב) לימי אבל וצום. 

אמנם, כאשר אנו מתקרבים לגאולה האמיתית והשלימה, ניתנה לנו האפשרות ע"י התגלות תורת החסידות, לראות את הפנימיות שבתוך החורבן, שהיא התגלות אהבה עצומה של הקב"ה לעם ישראל. תורת החסידות מבארת את החורבן ע"י משל מאב רחמן שנאלץ להעניש את בנו. הבן באותם הרגעים יכול לבכות ולצעוק, אבל מצדו של האבא זוהי התגלות אהבה לבן, שלכן מעשי הבן נוגעים לו עד שמתנהג היפך טבעו, יותר אפילו מאשר אם היה מעניק לו מתנה באותו רגע, אלא שאהבה מתלבשת בלבוש שנראה כהיפך האהבה. 
  
כך גם ביחס לחורבן. הקב"ה ירד לנקות אותנו מהלכלוך והרפש הרוחני ע"י חורבן הבית והצרות הנוראות שפקדו באותה תקופה את עם ישראל. לנו נראה כי כאן מתבטאת היפך האהבה של הקב"ה, אולם באמת דוקא כאן מתגלית תוקף האהבה של הקב"ה לעם ישראל. 

בזה נבין מדוע שם החודש מכיל בתוכנו משמעויות הפוכות, מצד א' שם עבודה זרה, ומצד שני גילוי אלוקי הכי נעלה. כי בתוך החושך של חודש תמוז (שמסומל בשם של עבודה זרה) ובתוך העניינים השליליים שאירעו בו, דווקא שם מלובש הגילוי האלוקי הכי נעלה של 'שמש הוי''. 

לכן גם, בדורנו כאשר אנו עומדים כבר על סף הגאולה, התגלה בחודש תמוז חג הגאולה של הרבי הריי"צ. זהו התמרור המורה לנו כי הפנימיות של ימי בין המצרים היא – חג הגאולה, כפי שיתגלה בשלמות בגאולה האמיתית והשלימה, שאז נראה גם בגלוי, את התגלות האהבה של הקב"ה בימי החורבן. 

ההוראה הפשוטה ביותר מכל הנ"ל: כאשר מגיעים ימי בין המצרים, אל לנו ליפול ברוחנו מהרגשת החורבן והחושך השוררת בימי האלו. ההיפך הוא הנכון: עלינו לעסוק בלהט בימים אלה בתוכן הפנימי של החושך והחורבן, וכך נביא בגילוי את הפנימיות של ימי בין המצרים, כפי שיתגלה בשלמות בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהפכו ימים אלו "לששון ושמחה ולמועדים טובים" תיכף ומיד ממש! 

 

(מתוך האתר של חב"ד http://www.chabad.co.il/)

מעובד ע"פ שיחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח
ט סיון התש"ע (22.05.2010)