stairs2

הקשר שיש בין הרוחניות ובין עולמנו זה, החומרי, מסבירים חכמינו, דומה לקשר שיש בין שרש וענף. שרשים, הם הסיבות הרוחניות לכל העובר עלינו בחיינו. ענפים, הם התוצאות בעולם הזה. ובהתאם לכך, אדם השואף להשגה רוחנית בכדי לענות על שאלת הטעם בחייו באמצעות הקבלה, לומד שהמושגים השונים שעליהם מדובר בכתבי הקודש כגון ארץ ישראל, משה, פרעה, מצרים, עמלק, ירושלים, אברהם וכדומה, הם מעין ענפים בעולמנו, המצביעים על שרשם העליון והרוחני הקשור בנשמתנו ומהותנו. כלומר, משה התנכי, הוא תכונה בתוכנו. כך גם אברהם, פרעה, המן, עמלק וכולי ובעצם, כל כתבי הקודש ובפרט הקבלה, עוסקים בענפים שהאדם יכול להכיר את שרשיהם הרוחני, הגלום בו כפוטנציאל.

 

 "ארץ ישראל", מסבירים המקובלים, היא מדרגה רוחנית של האדם שהצליח להתגבר על כל יצרו הרע ולעבור אל אותו מרחב של אושר רוחני, הנקרא ארץ ישר - אל, השלמה. כלומר, מרגע שהאדם תוהה על מהות חייו ופשרם ושואף להגיע לתענוג מגילוי האמת שביקום, מתחיל לעבור עליו תהליך שבמסגרתו הוא מגלה את המצבים השונים שחולפים עליו ואת שמותיהם, דרך אותו מסע של גילוי הדרגה השלמה של השגה רוחנית, שהיא קומת ישראל. זו, אותה תכונה פנימית ושרשית שבכל אחד ואחת, השואלת על תכלית החיים ומתגלמת לבסוף כענף בעולמנו בצורת אותה מדינה שאנו חיים בה. אותה מדינה שעליה אנו נאבקים אלפי שנים. מדינה, ארץ, שהחשיבות שלה תלויה בקשר שנצליח ליצור עם עתידנו הרוחני. שכן, הכל תלוי במידת השגתנו את השרש הרוחני שבתוכנו ולכן אומר מפרש הזהר, שהכרזת המדינה היא מעין "הלוואה" רוחנית מעתידנו, בכדי שנתקדם ליעדנו.  היינו, שהמדינה שנתנה לנו ושעל אדמתה אנו נלחמים,  הם לזמן קצוב, בכדי שנוכל להגיע ליעדנו ולמימוש גורלנו. ואם לא נשכיל למהר ולעשות זאת, מזהירים הכתובים, אנו עלולים למצוא עצמנו מחוצה לה שוב. שכן, ארץ ישראל, אומר בעל הסולם ומפרש ספר הזהר, היא בעצם כאותו ענף גשמי שמקורו בפנימיותנו הרוחנית, שנתנה לנו אפשרות האחיזה בו לאחר 2000 שנות גלות על מנת להעלות את עצמנו ואת העולם אל המדרגה הבאה במציאות. למדרגה רוחנית שמעל החומריות. ואם חס ושלום לא נמהר אל תפקידנו הרוחני, נמצא עצמנו שוב בגלות, בדומה למתואר מעלה כמציאות של שורשים וענפים. כלומר, שאם נמשיך להיות עם ככל העמים, שאין לו נגיעה ברוחניות, הרי שאז, נמצא עצמנו בגלות פנימית. במצב, שבו כמעט ולא נתעסק עם רוחניותנו. וגלות פנימית של ריחוק מנשמתנו, מובילה לגלות חיצונית של ריחוק מאדמתנו. זה, תלוי בזה והכל, תלוי בנו. 

הקבלה מתארת את מסלולו של האדם מהרגע שהתעוררה בו נקודה  פנימית שבלב ששואפת לרוחניות, ועד שהוא משיג את משמעות החיים, כאותה דרך שעברו בני ישראל בדרכם לארץ המובטחת. דרך, שלא פעם דרשה קורבנות רבים וויתורים כואבים. שכן, מלחמה, היא דרכו של הטבע הרוחני לדחוף אותנו להשגת מטרתנו. וככל שנתעורר להבין ששלמותו הנפשית של המין האנושי אינה תלויה בשאלה כמה כסף יש לאנשים, כמה הם חכמים, מפורסמים ושוחרי שלום, אלא בתשובה של הבנת הדרך אל האושר האמיתי, הרוחני, כך נתקדם לעתידנו רווי החלב והדבש ולשלום אמיתי, שאינו הפסקת אש בלבד. לעומת זאת, מכיוון שהעולם בתת הכרתו אמור לקבל את אושרו דרכנו, הישראלים, היהודים, אלו שמביאים "אור לגויים", אזי, כל עיכוב של הנושא מביא אותו להתייחסות עויינת כלפינו. כלומר, שהשרש הרוחני שממנו התרחקנו, מורגש בנו בצורת עוינות כלפינו, כאומה ישראלית. זאת אומרת, שהענף המתגלה, כתוצאה מחוסר מילוי תפקידנו ואי השגתנו את הרוחניות, הוא הזלזול והאנטישמיות שמובילים להחזרת שטחי הארץ המובטחת. ארץ, שמובטחת בגשמיות, רק למי שישיג אותה ברוחניות ויספר עליה לאחרים כארץ מנעמים. ארץ, מלשון רצון, השואף להגיע ישר אל המטרה של הבנת משמעות החיים, הנמצאת מעבר למעמדו של האדם, עושרו וחיצוניותו  

בימים אלו, לאחר מאות אלפי שנות היסטוריה עקובה מדם ומלחמות, כבר קיימים לא מעט אנשים שמבינים ששלום סתמי, כסף, בית נחמד עם גינה, שלווה ובריאות, הם אינם המתכון לאושר. שהרי אושר אמיתי, הוא מושג המתקיים מעל השגה חומרית. וברגע שקבלנו את המדינה כהזדמנות למלא את תפקידנו ולעמוד באחריות המוטלת עלינו כנבחרים לאותה תכלית רוחנית, עלינו לזכור את העבר ולצפות אל העתיד. העבר, הוא ראי של סבל, גלות, אנטישמיות, מלחמות ושנאה גדולה. והעתיד, תלוי במידת הפנמתו את לקחי העבר. ההבטחה לטוב, לחלב ודבש, לרצון שלם ומתוקן הנמשל לארץ ישראל השלמה. ואלו הם דברים התלויים בנו, בעבודתנו הפנימית ואיחודנו כחברה ישראלית שנועדה לקדם את האנושות אל מדרגתה הבאה. העתיד הטוב יגיע בכל מקרה אך הדרך לשם, כלומר בטוב או ברע, היא הבחירה שלנו. המסע הרוחני שהאדם עובר במטרה להתפתח ולהרחיב את המודעות שלו מחומריות לרוחניות, היא הנקודה שעליה הכל בנוי. ובמידת ההגשמה שלנו את הפוטנציאל הרוחני שבנו, כך נבחין באותם ענפים המתגלמים בעולם לטוב או לרע. כחיים בארץ ישראל, או חיים מחוצה לה חס ושלום. מצבנו החומרי, הארצי, הוא תוצר והשלכה הנובעים מן הסיבות הרוחניות המחוללות את העולם. ושינוי בחומר, יתכן רק על ידי חיבור אל הרוח. 

 העולם, רואה בנו בתת הכרתו ומודעתו את האחראים הישירים למצב הכללי, כמו שילדים רואים את הוריהם כאשמים במצבם האישי. וכמו שההורים בעצמם אינם יודעים מהו אושר וכיצד לכוון את ילדיהם אליו או איך לשמש להם דוגמא, כך אנו הישראלים, לא מבינים מה כולם רוצים מאיתנו. מארצנו הקטנה. מדוע  אנו כל העת מואשמים על ידם. למה הם מצפים מאיתנו לקדם אותם. והתשובה על כך היא, שזו מטרתנו. כך פועלת המציאות. ובזמנים אלו, בהם אנו כבר כביכול בטוחים בתוך גבולות ארצנו, כשאנו בעלי צבא ושפה משלנו יש לנו בדיוק  את הפתח  המושלם שדרכו נוכל לצאת אל העולם ולשמש לו דוגמא, כהורים לילדים. כלומר, שארץ ישראל ומילוי תפקידנו הרוחני בה, היא ההזדמנות שקבלנו והסיבה לעצמאות שיש לנו פה, כעם. כאנשים המצויים תחת אותם שמיים ודורכים על אותה אדמה, ושיכולים להתחבר ברמה הרוחנית שאליה נועדנו, כבני אדם יהודים. וחוסר ההבנה של פן זה, הקשור ברוחניות והבנת הקבלה, הופך את האדמה לסתם אדמה, את הסמלים לריקים מתוכן ובכלל, את העולם לג'ונגל שבו החזק שולט ובהתאם אותנו, למעטים וחלשים שיוגלו ממקומם על פי עקרון הבררה הטבעית של העולם הזה. בררה, שלוקחת את כולם אחורה או קדימה על פי העתיד הרוחני או החומרי שאליו אנו שואפים ואשר לו, העולם מצפה מאיתנו