הפרכת מיתוסים הקשורים בחכמת הקבלה

 
הקבלה, אולי יותר מכל גישה, חוכמה או שיטה אחרת, צברה לה במהלך השנים וההיסטוריה עשרות אם לא מאות סטיגמות, שרובן ככולן, אינן מתארות אותה או נוגעות בכתוב בה כהוא זה. שכן חכמת הקבלה, כאותה מסורת סוד יהודית ועתיקה, המכונה גם בשם "חכמת האמת", כשמה כן היא ולכן, היא חמקמקה מכל וכל. ובהתאם לכך, מבין כל באי העולם רק למיעוט  מובן וידוע תוכנה האמיתי וכהקבלה לכך, כיהודים, כעם הספר, אלו שקטנים במספרם לעומת שאר אומות העולם,  זכינו כמיעוט לעומת הכלל, לעסוק בה. היינו, כשם שמתוך האנשים עצמם, יש רק לחלק קטן גישה לחוכמה זו, כך הוא הדבר גם כלפי העולם, כך שרק מיעוט יכול לעסוק בה, מבחינת המדינות הקיימות. ומדינת ישראל, הארץ הזו,  היא אכן המקום בו התקבצו דוברי שפת הקודש כעם קטן בין האומות, שבזכות קרבתו למקור, עתיד להביא אור לגויים. כלומר, להביא להם דוגמא לאותה חוכמה כשיטה בדוקה להשגת המימוש העצמי של האנושות אם ברמת הפרט ואם ברמת הכלל. כשכמובן תחילה, אנו אלו שנצטרך לעסוק בה ולהסיר ממנה את כל הרפש שדבק בה ושאינו קשור בה, אלא שהוא מכסה על האמת לאשורה. אמת, שעלינו כישראלים מוטלת המשימה להפנמתה תחילה ולהיפטרות מכל המוכר לנו ברמה המיסטית והפופוליסטית שמכסה על התשובה לשאלה, מהי חכמת הקבלה. מהו אותו סוד, המצוי מתחת לאפנו ולמרות זאת, אנו לא מצליחים לשים את ידינו עליו? ועל כך עונה בעל הסולם בהגדרתו את הקבלה ש "חכמה זו, היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה הנקובה בשם 'גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה'".  זו תשובתו לשאלה מהי חכמת הקבלה. בשביל להפנים תשובה זו, יש צורך בלימוד החוכמה. לפני כן כאמור, יש לדעת מהי אינה חכמת הקבלה:

 

1 - תחילה יש לדעת, שהקבלה אינה עוסקת במשמעות של שמות, במתן קמיעות, עשיית כשפים וכל דבר שהוא המוכר בשמות שונים כגון מים קדושים ומדיטציות,עליה לקברי צדיקים ועוד. קבלה, היא חכמה הבאה לענות לאדם על השאלה כיצד לקבל בחייו מקסימום הנאה במינימום השקעה (ראה: מהי קבלה). ולכן, היא נקראת בשם זה שכן, היא מלמדת את ההולך בדרכה שיטה, שבאמצעותה הוא משיג יכולת להגיע להנאה מקסימלית מהקיום. הנאה, הנובעת מכך שהאדם, בנוסף לתענוגיו במימד הגשמי והחומרי של העולם הזה, מתפקד וחווה מימד עליון המכונה "רוחניות". ורוחניות, מעצם הגדרתה, מצביעה על ניתוק מכל דבר גופני, גשמי או חומרי. כלומר, שהחומר אינו משפיע על הרוח בשום צורה ולכן שמותיהם מובדלים זה מזה, בכדי להצביע על חוסר הקשר שבין רוח, לחומר. בין קדושה, לטומאה. חומר הוא חומר ורוח היא רוח. ורוחניות מוגדרת בקבלה כתפיסה של "מעל מקום זמן ותנועה". לעומת זאת, במימד החומרי, הרי שמקום זמן ותנועה הם מאפייניו העיקריים והבסיס למציאותו של העולם הגשמי. לכן, הקבלה,באה לענות אדם על השאלה והחסרון הרוחניים - והעולם הזה, בא לענות אדם על חסרונותיו הגופניים, כולל שכלו ונפשו כביכול. ועיוותים אלו של הקבלה נובעים בעיקרם מחוסר הבנה של השפה והניסוח שבהם היא נוקטת ומכאן, נעשית הגשמת דבריה לחומר העולם הזה, מבלי להבין שניסוחיה, עוסקים ברוחני בלבד. עם זאת, יש להבין שהטעות מושרשת כבר במשך אלפי שנה ויש רבים בעלי אינטרס אשר לא יקבלו דעה זו, כאמור, בגלל האינטרס המשמש אותם לקבלת טובת הנאה כזו או אחרת מחכמת הקבלה.
 
 
2 - ע"פ הקבלה, כוונה רוחנית, לא יכולה לחדור אל החומר והאל לא מתגלה כישות שעושה ניסים חיצוניים לנו. עם זאת, הקשר שכן קיים בין החיצוני לפנימי בה, מקורו באותן אוסף של פקודות רוחניות (מצוות) שעליהן מספר מי שכבר השיג קשר עם המציאות הרוחנית, וניסח פקודות אלו כהעתקה, ברמת החומר. כלומר, כל אותן פעולות המוכרות לנו כדת, הן העתק של פעולות רוחניות, של מי שהשיג רוחניות אמיתית, בלי כל קשר לחומר. עם זאת, אלו שהולכים בדרך הרוחנית על פי הקבלה ומחפשים דרכה את המשמעות לקיומם, מבצעים לעיתים פעולות מסוימות המהוות "מסגרת" מינימלית של טקסי ומנהגי דת. מסגרת זו, אינה משפיעה על הרוח, אלא נועדה להכניס את האדם לקשר שיכול להיות לו, עם המימד הרוחני. אדם הלומד את הקבלה ומתחיל להבין מהן אותן פעולות רוחניות, מתחיל לקשר באופן טבעי בין הפעולות הגשמיות והרוחניות ומבין בעצמו, מהי המסגרת האישית שלו על פי דרכו. פעולותינו החיצוניות, אינן משפיעות על רוחניותנו. המטרה האמיתית להולך בדרך הקבלה היא: השגת המשמעות. המנהגים כאמור, נועדו להזכיר לאדם את שאלת הטעם בחיים וההתייחסות לרוחניות כאל המטרה האמיתית. זאת אומרת, שיש הבדל בין הגישה הדתית המוכרת ובין גישת הקבליסט, מבחינת ההסתכלות על השאיפה ועל דרך מימושה ועל כן, הלומד את חכמת הקבלה (בימינו בעיקר), אינו חייב להיות אדם דתי או חרדי. שהרי כל אדם, גם כל חילוני כמובן, שואל על משמעות החיים. עם זאת, סביר להניח שאדם שלומד בצורה נכונה את הקבלה, יתחיל להבין אט אט את שאר הרובדים המשלימים אותה וביניהם, הוא ייחשף לכל הקשור למנהגים ולמצוות.  
 
3 - זה לוקח זמן ויש דרך לעבור ולפעמים, קל להתבלבל בתוך הדרך הזו, הפנימית והמחשבתית. ובדרך הזו, אל לנו ליפול אל מוסדות וארגונים המעוניינים להעניק לנו מעמד בכיר אצלהם. בעיקר לא להתפתות אחר ארגוני קבלה שונים שבהם אדם מאבד את דרכו והופך להולך בדרכה של הניו אייג' ולא בדרך הקבלה. הקבלה, אינה ממסדית ואינה ארגונית. היא לא מחייבת את האדם לנקוט בשום פעולה שאינה נובעת מתוך התפתחותו הריאלית. אם אתם לומדים קבלה ובשלב כלשהו מתחילים לקבל את המשמעות לחייכם מתוך טקסים, כנסים, מתוך אמירות טובות עליכם, מתוך כבוד שהשגתם או פרסום וחנופה, ברחו. זהו קו דק שאסור לעבור אותו וכמעט כל אלו הלומדים דרך ארגונים, שבויים בידי הנאות וכללים שימנעו מהם לעולם להשיג את התשובה שאותה הם חיפשו. הקבלה, שונאת את הרבנות והיא עבודה פנימית ושקטה של האדם עם עצמו שאינה מובחנת על ידי השאר. ברגע שהעבודה מוחצנת ומתייחצנת, היא נופלת ברשת סבוכה שמעטים יכולים לצאת ממנה. קבלה, היא חכמת האמת ולא אמת של כתות/ארגונים/תנועות ועמותות או גורואים, פוסקים, מייצרי קמעות, סלבס וכו. לכו תמיד אחרי שאלת הלב הדורש את המשמעות ואל תחשבו ש"צ'יק צ'ק" יהיה לכם טוב או ש "מקובל" כלשהו אחר, יעשה לכם טוב. 
 
 
4 - אפילו השטן, על פי קבלה, הוא לא אחר מלבד הבורא בעצמו, אך במה שמכונה "התלבשות" אחרת. כלומר, השטן, שאר מלאכים, כוחות, מצבים ודברים הנראים בעינינו כעליונים ומיסטיים, הם כמו כל דבר שאותו מסבירה חכמת הקבלה, כמציאות של "אין עוד מלבדו". מציאות, שבה אלהים בעצמו, לובש לבושים שונים כביכול. והסיבה לכך שכל המציאות נראית לעינינו כמחולקת ואנו לא תופסים שזה הבורא בעצמו בהרגשתנו, מכוונת על ידי מה שנקרא בקבלה "תכנית הבריאה", שבה אנו צריכים לעבור מ"הסתרה", ל"גילוי". לעבור מחוסר ההכרה המורגשת בנו כחיי העולם הזה והרצונות הנכלים שבו, להתעוררות והכרה רוחנית, של קיום הבורא. במילים אחרות, הבריאה כולה, היא התגלמות הבורא, אבל בהסתרה. וחלק ממלאכת התיקון, אותו מושג ידוע, היא הסרת ההסתרה ואיחוד התפיסה חזרה לשלם. כלומר, להגיע לראיית עולם שבה אין עוד כוחות וחוקים, אלא רק חוקו של הבורא. ותיקון זה יגיע על פי כתבי המקובלים, ככל שבני האדם יתאחדו ביניהם בכדי להשיג מציאות של תפיסת האלוקות. אדם המרגיש תפיסה אלוקית, מרגיש אלוקי בעצמו. השגת מטרה זו והאמצעי אליה, הם מטרת החיים על פי הקבלה, מפני שברגע שאנו משיגים תפיסת מציאות אמיתית, רחבה בהרבה מזו שאנו בתוכה כרגע, אזי אנו מסוגלים להכיל הנאה מתוך חיבור לכל המימד הקיומי שאנו בתוכו ולכן, משיגים את ההנאה הקיימת מחוצה לנו כביכול, אך בתוכנו. ובמציאות זו, מתבררים כל אותם כוחות ומלאכים כגון השטן וכולי, כמציאות פנימית באדם שהבין שגם הרע שבו, מקורו מבורא אחד, שמסתתר, בכדי שנתקן עצמנו, ללא עזרתו כביכול.
 
 
5 - מי שלומד קבלה, עלול להשתגע, היא דעה רווחת שנים רבות ומקורה באנשים שלא למדו קבלה אלא באנשים שהוטעו על ידי אחרים, בחלקם על ידי מוסדות מסודרים כארגונים הכופים על אדם דברים ומחריבים את מהותו, דמותו ואשיותו וחלקם ע"י אנשים שלמדו ולימדו, אך לא הבינו דבר בעצמם. וכשאדם לומד מכתבים כלשהם, גם בלי קשר לכתבי קבלה, ומתחיל להאמין בתוך תוכו שיש רוחות, שדים, מלאכים וכחות סביבו, לא רחוק היום שהוא ישתגע. אין צורך בלימוד קבלה על מנת להשתגע, אפשר גם להקריא הארי פוטר לילדים ולספר להם שהם קוסמים גדולים תוך שכנועים רבים. קבלה, לאדם מודרני ונאור היא פשוטה, נעימה וברורה. אין צורך להכניס את עצמנו לתוך מקומות גדולים של לימוד שעלולים לגרום לאדם בעיות נפשיות ובטח שאסור ללמוד אצל אלו ה "מגשימים" את הקבלה ואומרים שפעולותיה, הם בחומר. מי שחושב שיש סביבו, בעולמנו החומרי כוחות מיסטיים שונים ומשונים, עלול לנהוג בהתאם לשגיאה זו ולכן, לא מן הסתם הקבלה האמיתית נוקטת בגישה ריאלית וטוענת שאין שום קשר בין החומר והעולם היום יומי שלנו ובין גילויינו את האני האמיתי שלנו, במציאות מלאת משמעות. מציאות רוחנית, שאינה תוצר פסיכולוגי שקרי או דתי