אבולוציה, פירושה בקיצור הוא "התפתחות". המושג, שמוכר לרוב דרך הביולוגיה, דרווין ועקרון הבררה הטבעית, בא בסופו של דבר להציג את האופן שבו חל שינוי כלשהו בבריה כלשהי. שינוי שמעביר אותה ממצב אחד למצב אחר, מפותח יותר. ומפותח, הוא זה שמסוגל לשרוד בסביבתו בהתאמה לחוקי הטבע והמציאות בזמן קיומו. ובהתאם לכך, תכירו: אבולוציה רוחנית - התהליך שאותו אנו נדרשים לעבור בזמנים אלו בכדי להסתגל לחוק שתוקפו וחוזקו קרבים אלינו יותר ויותר. החוק הרוחני.
 
___________________________________________
 
הרצון שלנו, הוא הכל. רצון, פירושו היכולת לחוש בחסרונו של דבר מה ומתוך כך, להשתוקק להשיגו. ובמסגרת זו, שבין החסרון שלנו וההשתוקקות, ובין השגת האוביקט שגורם לנו הנאה בסופו של דבר, מתרחשים החיים שלנו והפעולות השונות. ללא רצון, אין חיים. כך למשל ניתן לראות כיצד חולה באנורקסיה אינו יכול לאכול עקב איבוד הרצון. חולה שכזה, כבר אינו חש שהמילוי של הרצון לאוכל (רעב), במזון, יביא לו תענוג. וכך, בהתאם לחמשת חושינו שמספקים לרצונותינו הנאה, הוא מאבד את אחד ממקורות התענוג הבסיסיים על פי התפתחות הרצונות הנורמלית. הרגשת הרצון, הרצת המחשבות שלנו לסיפוקו וההרגשה שנוצרת מהצלחתנו או אי הצלחתנו, הם מהותנו. וכך גם בקבלה, המתארת את הבריאה, כרצון לקבל הנאה, לקבל מילוי, בארבע מדרגות של דומם, צומח, חי ומדבר. כלומר, שאף הדומם ולו הפשוט ביותר, קיים מתוך דחף להתקיים. והדחף הזה, מכונה "רצון". היינו, שאיפה למילוי, הבאה לידי ביטוי בשאיפה לאיזון. כך שהרצון, שהוא כאמור מקבל הנאה מהכלתו את המציאות שמחוצה לו, הוא כל המציאות שאותה אנו חווים. ובהתאם להתפתחותנו, הרצון לרוחניות, הוא על פי הקבלה, הרצון הבא.
 
הרצונות הבסיסיים ביותר שלנו, הם הרצונות להישרדות והמשכיות (אוכל מין משפחה). ברצונות אלו, אנו זהים לגמרי לכל בעלי החיים שהולכים אחר רצונותיהם, הקיימים כמעין טבע מולד. ורצונות אלו, אפשר לכנות "צורך", שכן, בלעדיהם אין שום חיות לאורך זמן. ובהתאם לכך, שאר הרצונות שבנו, כגון הרצון לכסף, לכבוד ושליטה, לכוח, פרסום וידע, הם אינם צרכים. אלו הם רצונות, הנקראים אנושיים. רצונות אשר מבדילים אותנו משאר החיות ופרטי המציאות. ולולא היו בנו הרצונות האלו, אין טעם לכנותנו "אנושיים", מפני שהיינו כמו כל חיה אחרת, כפופים לצרכים הבסיסיים ביותר. ובמסגרת ההתפתחות של רצונותינו, אנו מבחינים כיצד רצון "גבוה" יותר לכאורה, גובר על רצון קטן ממנו. כך לדוגמא, אדם שצבר כסף רב, כבר לא יקבל את סיפוקו מכסף בלבד וירצה עתה לקבל כבוד. כסף נוסף, לא ימלא את הרצון החדש והחזק. ואנו רואים בהתפתחות ההיסטורית, כיצד המין האנושי התקדם באמצעות האבולוציה של רצונותיו, בהתאם לחוקי הטבע הרוחניים אשר דוחפים אותנו לאיזון, שמשמעו תמיד, מנוחה גדולה יותר. ומנוחה, נמדדת על פי סיפוק הרצון שלנו. ככל שהרצון שלנו גדול יותר ובלתי מסופק, כך נהיה במצב בלתי מאוזן (לא ננוח) ונשאף למלא את רצוננו על מנת להשיג סיפוק ומנוחה. ואיזון, מאופיין בעיקרון של השגת מקסימום תוצר במינימום השקעה, בהתאם ליכולות והתנאים. ואדם, אשר משיג על ידי כסף לדוגמא, יותר אוכל בפחות מאמץ (קונה במקום לצוד), יכול להתקדם ולדרוש מהמציאות יותר. לפעול מול הזולת שסביבנו. מול האנשים בעולם. 
 
בהם, טמון השינוי הבא שלנו, האבולוציה הרוחנית. באותם אנשי העולם שסביבנו ואנו סביבם. מפני שככל שהתקדמנו ברצונות שלנו גילינו שתמיד יש רצון גבוה יותר. הכסף הוביל לרצון לכבוד, שהוביל לרצון לשליטה שהם כולם כאין וכאפס לעומת מדען הדורש ידע, היינו רצון לידע - ומעל כולם, הרצון הבא. וכמו שהתקדמנו כאנושות לאורך ההיסטוריה ואף התקדמנו ברצונותינו כילדים קטנים וצעצועיהם, לבוגרים רציניים, כך, כפרטים וכאנושות, מצפה לנו הדבר הבא. ההתפתחות הבאה. של אותו רצון עליון יותר שמבטל יחסית את הקטן ממנו. רצון, שנראה לעינינו כבר מזה זמן, כעולם שלם שעוסק ברוחניות בימינו. רוחניות המחולקת לאין ספור נושאים כגון "אנרגיות", "הילינג", "רייקי", "תקשור", סדנאות שונות, חוגים, קורסים, מכללות ועוד ועוד. עידן, המצביע על עולם, שרוצה רוחניות. הוא רוצה לדעת את עתידו בקלפים, בקפה ובשאר, את עברו במנחשי גלגולי נשמות ואת מצבו בהווה על ידי פתיחה בזוהר, תרומות ועלייה לקברי צדיקים. העולם רוצה רוחניות, בחומריות. זו השאיפה של אלו שמכירים הנאה שכולה מעולם החומר, כלומר, רוחניות, שמסייעת להם בחיי העולם הזה. רוחניות, כדי להצליח בזוגיות, בקריירה, בכדי לקבל כבוד על יכולת כישוף, או רוחניות שתסייע בגירוש עין הרע או חיי גן עדן בעולם הבא וכן הלאה. במילים אחרות, רוחניות, אינטרסנטית. כזו שמסייעת לנו בחיינו החומריים והגופניים ולא כזו שלוקחת אותנו אליה, אל המימד הרוחני.
 
עם זאת, רוחניות, היא בכלל מושג שמוסבר על ידי המקובלים כמציאות, שנתפסת על ידי מי ששינה את תכונתו. על ידי מי שהבין שרוחניות, לא נועדה בשבילו, אלא בשבילה עצמה, היינו לשם הרוחניות לכשעצמה. וכך הם מתארים בקצרה את כל ההבדל שבין תכונה של אדם חומרי לתכונת הרוחני. ההבדל הוא בין רצון לקבל לעצמי, בכוונה לעצמי - לרצון לקבל לעצמי, למען הזולת. כך שהרצון לקבל עצמו, שהוא הבריאה ומקור החיות, נותר ונשאר, אך הכוונה, היא שמשתנה. ורוחניות בחיי העולם הזה, תחילתה בשאלה בשביל מה אנו חיים? כלומר, לשם מה נולדנו, מהי התכלית, הפשר והסיבה לכל רגע בחיינו? ושאלה זו, שמקורה ברצון שלנו לעלות מעל כל הרצונות, היא ההתפתחות שלנו הלאה: להבין, מה הטעם לחיים. כיצד להפוך לאנושות מאושרת אשר מבינה את משמעותה ומהותה. וכפי שאנו כבר מבינים, בכדי להשיג באמת את אותה רוחניות שנולדה בנו כשאלה פנימית מהותית, נצטרך מקור של ידע. והקבלה, כמקור לידע הרוחני, מסבירה מהו המעבר מהשאלה שנוצרת בחיי העולם הזה וחומריותו, לתשובה האמיתית, הרוחנית, שנמצאת מעל כל קריאה בקפה, בקלפים ומהבנה בכוכבים ובאסטרולוגיה ונמצאת מתחת לאפנו. כדי להשיג רוחניות, עלינו לשנות את כוונתנו, כפרטים אישיים וכאנושות כללית, מלעצמנו, למען הזולת. למען אנושות מתקדמת יותר. פעולה שצריכה להיעשות אט אט ובהדרגה אך במגמתיות מתוך הבנה של חוק מדעי שעליו מספרים לנו מדעני הקבלה, הם המקובלים.
 

היכרות - מהי אבולוציה:

 
חוקי הטבע והמציאות שמקיפים אותנו ואנו חלק מהם, הם כל שעלינו לאבחן ולדעת. וחוקים, הם דבר המחייב אותנו בין שנרצה או לא. חוק, נקרא כך מפני שהוא בא להסביר מצב שריר וקיים ושאינו נעלם (מלשון "חקוק"). ואם נביט לרגע על חיינו, לא נוכל למצוא דבר שאינו פועל על פי חוקים. כמו שאטומי גופנו פועלים על פי החוקים, כך אנו בכל מהותנו מצייתים להם. וקיום תחת חוקים, פירושו, איזון מולם. איזון שהדוגמא הקלה ביותר להבינו היא באמצעות חוק כוח המשיכה. חוק, שמורגש בנו באופן מאוזן וכך, איננו נמשכים לאדמה יתר על המידה כפי שאנו לא מרחפים, אלא מהלכים בקלילות יחסית. ובהמשך לדוגמא, אנו מבינים כיצד קפיצה ממקום גבוה, תגרום לחוסר איזון מול החוק. מול כוח, שאינו חדל מהשפעתו ורק אנו, בהתאם לאיזון מולו, נחוש בו כמציאות טובה או רעה בהרגשתנו האישית. ובהתאם להבנתנו את חוקי המציאות ואיזוננו מולם, כך נחוש את המציאות שמולנו. אך נראה, שמעבר להיותנו חיות בעלות רצונות בסיסיים שעימם יש לנו יחסית איזון טבעי, מתגלית בפנינו יום אחר יום מציאות נוספת, אחרת. מציאות רעה של עולם שבו יש תאונות, מלחמות, אלימות, כיבוש, סרטן, טרור ועוד אין ספור תחלואות. ואנו, החיים במציאות זו המתגלה לפנינו כהרגשה רעה, חיים כך בגלל חוסר באיזון מול החוקים. ולכן, מסבירה לנו הקבלה, הרגשה שלילית, בקנה מידה עולמי או אישי, נובעת מחוסר השתוותנו עם החוקים אשר להם, כמו לשאר החוקים, אנו מחוייבים לציית. חוקים, הנקראים אמנם אנושיים, אך כאן יש להבין, שההצלחה להתאזן מולם ולהרגישם בנעימות מולנו, תתכן רק אם היא תהיה בעלת כוונה רוחנית. כוונה, שנעה ממגמה אינטרסנטית של תחרות פרועה ושוק פתוח ופרוץ של שחיתות, ניצול, עושק, מירמה ותפוס ככל יכלתך, למגמה חדשה. מגמה של תפיסת מציאות של התלות של האנשים המרכיבים את האנושות, האחד בשני. תלות שבאה לידי ביטוי במקורות האוכל, בכלכלה, בממשלות ובמשטרים, במשאבים ובידע כמו גם בטכנולוגיה ובשאר מקורות השגשוג. אנו תלויים האחד בשני בכל רגע ורגע ובכל יום ויום בכבישים, בתחלופת הכספים, בתורות ובקניות, בהעסקה ובמחייה משותפת ובעצם בכל. אנו, אנושיים. אנו זקוקים זה לזה ותלויים האחד בשני ממילא. הרבה מעבר לאוכל, מין ומשפחה. וכאן, מתחילה לחלחל התובנה של הקבלה העוסקת באבולוציה הרוחנית.
 
היכולת לשים את עצמנו במקום האחר, היא המבדילה אותנו מחיה אחרת. כואב לנו אפילו כשאנו רואים בטלויזיה אוסטרלי כלשהו אשר סובל מאותן סיבות שיכלו להביא אולי בגורל אחר, לסבלנו. אנו מזדהים. אנו יכולים ומסוגלים לתקשר בינינו בקנה מידה עולמי, מרגישים האחד את השני, נוסעים ומבקרים וחווים כפר אחד קטן של אנושות גלובלית. לכלב או חתול בחולון, לא אכפת מכלב או חתול אחר בתל אביב. אנו, להבדיל מחיות, אורגניזם אחד גדול ואנושי של קשרים המהווים את מרכז המערכת, כפופים לחוקיה אך יכולים להבינם מעבר לטבע החומרי. אך כפי שאנו נוטים בכל דבר ודבר לדרוש אינטרס ולקבל את שכרנו האגואיסטי, גם כאן, במסגרת הקשרים האנושיים, אנו עושים זאת ולכן על פי המקובלים, אנו עוברים על החוק הטבעי. החוק האלטרואיסטי. שאלטרואיזם פירושו, "הרגש הזולת". והרגש אמיתי של הזולת ברמה הרוחנית, מיועד לא בכדי לסייע לאינטרס אישי, אלא בכדי להתחבר אל הזולת בשיתוף וההזדהות עימו. ובמידה שבה נצליח לשים עצמנו במקום שכזה, שבו אנו שואלים עצמנו "כיצד היינו מרגישים לו היינו במקום האחר", כך נתפתח במעט אך זה לא מספיק. מפני שכפי שההיסטוריה כבר הוכיחה לנו בדוגמת הקומוניזם החברתי ברוסיה וכשלונו הגדול, כיצד לא ניתן לייצר תלות נורמלית של האחד בשני כחברה, כך עלינו ללמוד וליטול את הלקח ממקרים כדוגמתם. ומשל זה, שאותו ממשיל המקובל בעל הסולם, מוסבר היטב במאמר השלום  ובפרשנות על מאמר השלום, שבו הוא מדגים כיצד נצליח כפרטים וכאנושות לבצע את העבודה היטב. כך שאם הפנמנו שהמציאות מוכתבת על ידי חוקים ושתחלואי העולם מקורם במעבר על חוקים, כך נאבחן את הפתרונות הראויים. וכמו שאנו אכן רואים, כל בעיות העולם, נובעות מחוסר איזון מול חוקים אנושיים. חוקים של נימוס, מוסר ונאורות מספקת שבמידת עיסוקנו בהם, כך ייטיב לנו לכאורה. אך שלא בדוגמת רוסיה והקומוניזם הכושל שכן, אבולוציה רוחנית, המתחילה בכל אחד ואחד בשאלה הפרטית על טעם חייו, שתצמח מכל עידן הניו אייג' ומהרצון החדש למשמעות החיים, היא השינוי הנדרש. וכך, כל אחד ואחד מתוך פנימיותו, החושק באושר לעצמו ולעולם מתוך אגואיזם מוחלט, יכול להבין שכל אלו, יצמחו רק מתוך הבנת הסיבות והמניעים למקור החיים. היינו ממילוי רצונות שהם מעל צרכים או חסרונות אנושיים וחברתיים גרידא, כלומר, רצונות רוחניים. וכך, מתוך חיסרון זה, שיגדל וידרוש מילוי, יגיע שלב שבו האדם כבר לא יוכל להמשיך ולנצל את הרוחניות לטובתו. רוחניות, לא יכולה לסייע לנו בעולם הזה כפי שהיינו רוצים, ולכן היא נקראת כך. רוחניות, בכדי להבדיל מחומריות. ובשלב זה שמגיע ועליו מסופר בחוכמת האמת, יצטרך המין האנושי להחליט האם לקחת את חייו לאבדון או לחיים נאורים?
 
הרצון שלנו לרוחניות יגבר, כפי שקורה עם רצונות שגדלים, מתפתחים וגוברים על רצונות קטנים מהם. ומתוך הבנתנו, שעלינו למלא רצון זה, נצטרך להבחין במקור המילוי שלו. וכאן, מסביר לנו הכתוב שהמילוי, נמצא בזולת. אותו זולת שכרגע אנו נוהגים כלפיו בכוונה אגואיטית - ושאותה נצטרך לשנות, לכוונה אלטרואיסטית. ומדוע? מפני שהצרות בעולם כפי שעינינו רואות, נובעות מחוסר הסכמת כל הצדדים לכניעה לחוקי הטבע. חוקים, המכריחים אותנו להסתדר כאנושות מתקדמת, אך בנטייה רוחנית: שעד כמה שאפשר, שכל אחד ואחד ישתדל לשים עצמו במקום הזולת מתי שהדבר מתאפשר. הזולת, הוא הדרך שבה המערכת באה כלפינו לידי ביטוי, או נכון יותר, חוקי המערכת. הזולת, הוא החוק. "הוא" הכוונה היא כדבר אחד. כחוק אחד, שהוא החוק הרוחני, המייצג תפיסה של המערכת כשלם הגדול יותר מסך כל חלקיו והמורגש בנו בכל רגע ורגע כמילוי ברצון שלנו. היינו, המציאות, אשר נגלית לעינינו בעולם זה של חומר, כפריטים וחלקים רבים שמהם אנו נהנים בכל רגע בתוך רצונותינו, הם בתפיסה רוחנית, משהו אחד אחיד ומאוחד, כהנאה מופשטת אחת ואין סופית, שבמידת אחיזתנו בה, נהיה רוחניים. הרוחניות שלנו, האבולוציה של כולנו, עוברת דרך כולם ולסיכום העניין, אפשר להגיד בקיצור נמרץ, שאבולוציה רוחנית פירושה, התאזנות אל מול אותם חוקים שכרגע אנו בלתי מאוזנים מולם. והתרחשות זו של שינוי, של השוואה אל מול חוקים שפועלים ממילא, מחוייבת לעבור דרך הזולת שכן, רק מולו, אנו מבחינים בגודלה ואמיתותה של הבעיה. זאת אומרת, שהחוקים שמולם אנו כרגע נמצאים במצב בלתי מאוזן, הם כביכול, החוקים האנושיים. חוקים ועקרונות המוסברים רבות בשיטות ותורות שונות שהמוכרת שבהן היא הפסיכולוגיה, אך כאן באה הקבלה כמדע המתמצת את הכל לנקודה אחת קטנה: לא נצליח לעולם להמשיך ולחיות במסגרת רצונות העולם הזה לעד, מבלי להתקדם הלאה, בדומה לאופן שבו התקדמנו ברצונותינו עד היום כאנושות. הרצון שלנו כיום להבין את משמעות ותכלית חיינו, גובר והולך ונראה שעם הזמן שום אפיק בידור לא יצליח להפיג את שעמומנו ותסכולנו הגדול מאי הבנת פשר החיים. והנוסחה שאותה מציגים המקובלים מדגימה לנו בכתביהם כיצד אושרנו ומשמעות חיינו, נובעים אך ורק מהכוונה האישית שלנו. במידה שבה נספק את רצונותינו דרך ניצול הזולת, בפרט ובכלל, כך נחוש בחוסר איזון עם חוקי המציאות שעיקרם יורגש בנו כחוסר משמעות בחיים, מלחמות וצרות נוספות. ובמידה שבה נעביר את התפתחותנו דרך הזולת, עם כוונה להתייחס אליו כאל חוק אחד, כך נתחיל לחוש באיזון עם החוק הרוחני השואף לאחד אותנו, בהרגשתנו את המציאות, כטבע אלוהי אחד שמתגלה אך ורק במידת השתוותנו עם חוקיו. היינו, חוקי ההשפעה, הנתינה והרגשת הזולת, הנמצאים מעבר לאינטרס האישי שלנו ולעולמנו הצר והמתנוון לו,  שבו כל אחד לגופו, לסיפוק רצונות החומר.