anotherEducationjpgחינוך, על פי הויקיפדיה, הוא: "עיצוב של תודעת האדם, המשנה את אופני חשיבתו. תודעת האדם מושפעת מכל המתרחש בעולמו, ולכן מעוצבת ללא הרף. הגורם המחנך משתמש בכלל זה כדי לשנות באופן מכוון או סטיכי (לא מכוון) את המציאות וכדי לשנות את תודעתו של האדם המחונך" (ויקיפדיה). היינו, במילים פשוטות יותר, ההשפעה על תפיסת המציאות של המחונך, התלמיד או הילד/ה, נקראת "חינוך". בנוסף לכך, חינוך, הוא מושג המתאר את ההכנה של הקטן לתנאים האלמנטריים של העולם שאליו הוא עתיד לגדול ולהסתדר כאדם בוגר בין בוגרים, בחברה המקיפה אותו". זהו חינוך.

עם זאת, כשמביטים על שרשה הלשוני של המילה, הרי שחינוך, הוא מלשון ח.נ.כ. שפירושו "לחדש", כמו לחנוך וחנוכה או חנוכת הבית וכולי שמתארים כניסה לדבר חדש. כשמתארים שינוי. ולכן, כשמנסים לחבר את ההגדרה לעיל, עם המשמעות הלשונית של המושג, ניתן לומר בקיצור נמרץ ש"חינוך", הוא "לימוד מגמתי" שבאמצעותו עובר החניך ממצבו הנוכחי, אל מצבו החדש, המפותח יותר. "לימוד", היא פעולת הקניית הידע שיכולה להיעשות בדרכים שונות. "מגמתיות", היא ביטוי לרצון של המחנך להוביל את החניך אל יעד כלשהו, היינו לכוונו. הידע לכשעצמו, הוא אינו יעד אלא נתונים בלבד. באמצעות הידע נתנת לאדם היכולת והאפשרות לבחור כביכול כיצד להתנהג, לחשוב ולהתנהל כאדם בפני עצמו. לכן, חינוך, כ "לימוד מגמתי", אמור להיות מושג המתאר הקניית ידע שמעצב את הלומד בהתאם לאישיותו. עם זאת, מכיוון שידע זה כבר מכיל את מטרת המלמד, אופיו ואשיותו, יושפע החניך מהמחנך באופן כזה או אחר, לטוב או לרע

 

 

קטע קטן מתוך הסרט "המורה אירנה" - על חינוך למופת:

שיטות החינוך כיום הן מגוונות ורובן ככולן מתרכזות בהקניית הידע בלבד, שהוא על פי רוב נתונים גרידא, על אף כל התהליכים הקונטיביים שנכללים בהם. כלומר, מערכת החינוך כיום, בתי הספר, המורים וגם המשפחה, ההורים והסביבה כמעצבי החניך, משמשים כיום ומזה זמן רב כמאגרי נתונים שונים שמועברים מדור לדור וממבוגרים לילדים, כך שהחינוך כולו מסתכם בהעברת נתונים. במכירת אינפורמציה. ומצב זה, שבו דורות שלמים "מתחנכים" על ברכי הידע הקר שלא צופן בחובו שום יעד או מטרה נוספים הוא ללא ספק אחד ממקורות החולי של החברה שלנו, במיקרו ובמקרו כאנושות. שכן, החינוך כפי שהוא מזה זמן רב, אבד חלק חשוב שמטרתו היא כאמור "עיצוב", "הכוונה", ו"חידוש" והוא עוסק בעיקר בשני דברים בסיסיים: השרדות וצבירת כסף. השרדות, זה אומר איך לחיות, איך לגדול בלי להפצע או חס ושלום למות, כיצד להסתדר על מנת לחיות בנוחות, להבין כיצד להתנהג על מנת להתקדם וכו. וכל זאת כמובן יועיל במידה רבה בהתאם לכמות הכסף שהצלחנו לרכוש. כסף, שמקורו במקצוע מכניס. ומקצוע מכניס, מסבירים לנו מזה שנים בכל בית ובית, תלוי בכמה יחידות לימוד צובר האדם בבגרות. ציונים טובים, מובילים לתואר ראשון ושני טובים ומשם למקצוע מכניס כאמור. היינו, חונכנו להחכים ולצבור ידע ונתונים, בכדי להרוויח כסף. בכדי להשיג את אותה פיסת נייר שמנהלת את חיינו וקובעת עבורנו המון כערך עליון בחברה. וכך, יוצא שהמושג חינוך שבו משתמשים כיום באופן מעוות הוא כלל אינו חינוך, אלא לימוד להשרדות והתעשרות. ואין בכך כל רע. לשרוד ולהתפרנס כראוי הם הבסיס לרווחתנו ותוצאה ישירה להיותנו בחברה חומרית, חומרנית ותחרותית. עם זאת, יש עדיין צורך בחינוך אמיתי. בלימוד מגמתי. כי כפי שאנו רואים ומבחינים במהלך הזמן שעובר, שכנראה ללא חינוך כמו שהוא אמור להיות, השרדות וכסף כערכים עליונים, לא מובילים אותנו לרווחה נכונה.

anotherEducationכסף, או חיים ארוכים וטובים מהבחינה הבריאותית, שגם הם נדירים, לא מביאים אותנו למצב שבו אנו אכן מאושרים, מלאים שמחה בנפשנו וחיים חיי רוגע טובים, נעימים ומלאי משמעות. וללא כל זאת, אין טעם בחינוך. או לפחות, אין צורך לקרוא לילד, שלא בשמו. ואין כאן טענה על המצב אלא רק תיאור שלו בכדי שנוכל להבחין במציאות שסביבנו ב"משקפיים" הנכונות. כלומר, במידה ובה נבחין במה שלקוי בנו כחברה, כמעצבי דעת וסביבה, אם כמחנכים, כהורים וכציבור, כך נוכל להתקדם לפתרון הבעיה.וישנה בעיה. שכן, כפי שאנו שומעים וקוראים את הסטטיסטיקות והמחקרים, הילדים והנוער הגדלים בחברה כפי שהיא כיום, על ערכיה, מוסדותיה והציבור כולו על מחנכיו, מובלים אל עתיד בלתי ברור. עתיד שבו מדי יום האלימות גוברת ולא מעט ילדים לומדים שכדי לשרוד, צריך סכין. צריך להביא הרבה חברים בכדי להכות את האחר. הדור הצעיר גדל אל עתיד שבו הוא חשוף ל"ידע" מכל סוג דרך כל אמצעי התקשורת והפרסום ואחוז גדול מידע זה, הוא בין מיותר למסוכן. זהו דור שערכיו לכיבוד אב ואם והזולת רדודים, רצונותיו לפרסום והכרה עולים וכסף, הוא היעד. חברה שלמה על כל אזרחיה נוהגת כלפיו כקדוש.

וכשזה כך, הקטנים, שמקבלים דוגמא שזהו הערך העליון במציאות, הם מבינים שבכדי לשרוד בעתיד, הם יצטרכו להיות חזקים. עליהם להיות תחרותיים. הם מבינים שאם צריך, אז הם יהיו גם רעים. הרע בבני האדם הוא השולט לפי עקרון הבררה הטבעית, שכן כח, הוא המפתח ליכולת לצבור ועוד ועוד כסף וכך עוד ועוד כח ושליטה. ובעצם, אם אנו מסתכלים על המצב שאליו הגענו היום כמערכת המורכבת מפרטיה, על אזרחיה וממשלתה, נראה שיש צורך דחוף בשינוי. בחינוך. בחידוש. בהכוונה ובלימוד מגמתי שבו אנו משתמשים ביכולת להקנות ידע לקטנים ולקנות ידע בעצמנו, כמבוגרים ובוגרים, שבאמצעותו נפזר את העננים המעיבים על העתיד. וידע זה, מסבירה הקבלה, הוא במילים פשוטות לימוד הדרך להעלאת הערכים הנכונים במציאות, על פני הערכים השקריים, בכדי שלא להדרדר לתהום מצד אחד, ובכדי להעפיל מעלה אל ההר, מצד שני. אל פסגת שאיפותינו בחיים. ובפסגה זו מסבירים המקובלים, נעוץ אושרו האישי של כל אדם ואדם שבמידת נאורותו יוכל להבין את העניין הבא: חינוך אמיתי, חייב להתבסס על ערך אבסולוטי, על אמת פשוטה ובסיסית. ללא זאת, החינוך מתחלק לשיטות רבות ודעות מגוונות וכך הוא מאבד מיוקרתו ואמינותו כמושג חשוב לאין ערך. כלומר, מבלי שהאדם, כמחנך, יבין את היעד שאליו הוא צריך לשאוף בעצמו ועל פיו לחנך את האחרים, לא יכול להתקיים חינוך. ויעד זה מסבירה הקבלה, חייב להיות דבר מה שאינו משתנה לעולם וקיים לכשעצמו. יעד, שבמידת איזוננו והבנתנו אותו, כך נשיג את אושרנו האישי ונוכל לחנך את האחרים לפיו. אך מטרה זו של השגת האמת, שבה תלוי הכל, מחייבת להיות אלמנט ראשי בחינוך שכן, רק כך, האדם יכול ללמוד לאן עליו להגיע. לאן עליו לשאוף. מפני שמושג "אמת", מחייב אותנו להבין שהמדובר הוא על קיום בנצחיות שאינה משתנה וכשמה כן היא "אמת" משום שאמת שמשתנה, היא שקר. ו"אמת", הם אומרים, היא העובדה שעלינו להתנהג על פי החוקים שנסתרים כרגע מאיתנו אך מפעילים את חיינו. עקרונות, שבאים לידי ביטוי בינינו כציבור ברמת היחסים, האמון והקשר והם שמובילים אותנו לכאן או לכאן. או במילים אחרות, אמת, היא מחויבותנו לפעול לפי החוקים יהיו אשר יהיו.

אם נלך כנגד כוח המשיכה ונקפוץ מבניין ללא מצנח, נמות. אם נגע במקור כח חשמלי ללא מיגון נכון, נתחשמל. ובאותו אופן, אם נסטור סתם כך לאדם ברחוב, אנו מסתכנים בתגרה. אם "נחטוף" רמזור אדום במהירות או לא נעצור לאדם שרוצה לפסוע במעבר חציה, נסכן את עצמנו, או את האחרים ובכך, נזיק לעצמנו. זה כך, כי הכל שאלה של איזון ועמידה נכונה אל מול חוקי המציאות. החוקים הם שקובעים את האמת - ובמידת איזוננו מולם, כך נחוש בחיינו תחושת מילוי של הנאה מן האמת. כלומר, חינוך נכון לפי הקבלה, הוא חינוך על פי ה"אמת" כערך עליון במציאות. ועניין השגתה בשלמות, משמעותה חיי אושר ושלמות הנובעים מהאיזון מולה כמחייבת המציאות. איזון, שמושג לפי מה שנראה בעינינו כרגע כעקרונות אנושיים, אך הם בעצם נובעים מרובד פנימי יותר במציאות, הנקרא רוחניות. ורוחניות, כמילה המתארת בני אדם מאושרים, מלאים במשמעות החיים וחשים בטוב, תלויה במידת האיזון של האדם, מול הסביבה. במידת נימוסיו, מוסריותו ואנושיותו כלפי הזולת, שכן, התאזנות מולם מובילה להשגת קשר עם האמת המתגלה בצורת חוקי המציאות. כלומר, מפני שהאינטרס האישי של האדם הוא לשאוף לעתיד טוב ולחוש בנעימות, עליו להתנהל נכון מול האחרים. מהם, יתגלה לו העתיד שאליו הוא רוצה להגיע ולכן משתלם לו לאדם, לדברי המקובלים, להיות "אדם טוב". וטוב, בחלק לא קטן מהדרך זה אומר חינוך. עבודה. היינו, על אף שלא פעם אנו שונאים את האחרים, בזים להם ומוכנים לנצל את כולם, עדיף לנו שלא לנהוג כך, מתוך טובת ההנאה האישית שלנו: השגת האושר, הנובע מתוך השגת האמת כערך עליון במציאות, שבה הכל תלוי בדבר אחד בלבד בכדי לשרוד נכון אם נרצה או לא והוא: ידיעת החוק. היינו, הכרת החוק הרוחני שאומר שהיחסים והקשר בינינו ("ואהבת לרעך..") הם שקובעים את השגתנו בתפיסת מציאות שבה הכל שלם, טוב, אחיד ומלא באושר אמיתי ונקרא בכינויים שונים וביניהם "גילוי האלוקות". אלוקות אומר בעל הסולם, היא אחיזה במציאות שבה הטבע כולו, מתגלה לאדם כדבר אחד מושלם. זו המטרה. הזולת, הם האמצעי