נעים להכיר, הרוע
 
"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מבית עבדים"
 
אז כתוב, אז מה? כתוב "כבד את..". גם כתוב "לא תרצח", "לא תגנוב" ועוד המלצות חזקות לחיים טובים יותר. חלקן מובנות וחלקן לא, אבל אם אי פעם ישאלו אותנו, אז אנחנו צדיקים כי הרי כתוב ואנחנו מצייתים. וההוכחה לכך היא, העובדה שלא רצחנו. זה הדיבר ש 99% מאיתנו הכי מזדהה עימו ומרגיש שהוא מילא אותו. ובכלל, כל ההמלצות האלו הן לא ממש לנו... הן בעיקר לרוצחים, לנואפים, לגנבים ולשאר שולי החברה והאנושות. אנחנו, לא כאלו. אלו הם חוקיהם של הרעים. מעבר לכך, בענייני "זכור את יום השבת", "אנכי", "לא תישא" וכדומה, לא ממש הבנו למה התכוון המשורר. ואם הוא התכוון למשהו כמו "אל תדליקו סיגריות בשבת", אז שישכח מזה, שיוריד דיבר. לפחות אם לא רצחנו ולא גנבנו (רק פילחנו ורימינו), אז שנוכל לעשן סיגריה בשבת, לעשות על האש ולראות כדורגל, כי גם לא לגנוב, לא פשוט בימינו. בקשר ל "לא תנאף" ו "לא תחמוד", כשנגיע לגשר, נדבר. יש דברים שאי אפשר לדעת מה לעשות איתם, עד שלא נהיה שם. אנחנו לא יכולים להבטיח שלא ננאף, אבל לחמוד? איך בכלל נשלוט בזה? זה קורה לבד, מעצמו. אנחנו, לא אשמים.
 
"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי"
 
המיקום: הר סיני, למטה.
התאריך: החודש השלישי לזמן יציאת בני ישראל ממצרים.
האירוע: מעמד היסטורי.
 
"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא"
 
מבלי להכנס לכל הסאגה שמסביב לסיפור המקראי, בלי לחכות לפסח ומבלי להזכר במורה לתנ"ך, האירוע המכונן הזה, שבו התאחדנו במעמד הר סיני כ "איש אחד בלב אחד", הוא תמצית ולב לבה של היהדות ובמידה מסוימת, של הישראליות. הלוחות האלו הן סמל עבורנו. הן מטילות עלינו רושם מיסטי. אנו אולי לא מתחברים אליהן ביומיום, אבל אנחנו בעד. אנו לא יודעים מה בדיוק קרה שם באותו יום, באותו הזמן, אבל  אם לפי האגדה "כל יהודי" היה במעמד הר סיני, אז אנחנו גם בעד. לפחות פעם בעבר, יצא מאיתנו משהו... האמנו האלהים וחיינו במדבר ואפילו אכלנו מן. מה שזה לא יהיה. ובמעמד הזה, בתאריך הזה, אם היינו שם או לא היינו שם, התקבלו אותן עשרת דיברות. אם לא היינו שם, אז בגדול, זו היסטוריה נחמדה. אם היינו שם, בדרך לא דרך שנקראת "גלגול נשמות", אז יופי. עשינו את שלנו. עכשיו מה שנשאר, זה להחזיר את השאר בתשובה. לעשות בדיברות שימוש לתורות של מוסר, של משפט הוגן ועשיית צדק. הרי כתוב "לא תרצח" ואם מישהו העז לרצוח, שישלם על זה. כתוב.
 

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"

 
אבל הבעיה האמיתית מתחילה כשיורדים חזרה לכדור הארץ ומתחילים להיות מציאותיים. ו "להיות מציאותי", מגלים כתבי הקבלה, פירושו לחקור את המציאות ולהכיר אותה עד תומה, לפני שאנו מחליטים על עקרונותינו. אי אפשר להיות מציאותיים ולהחליט על עקרונות וערכים, אם אין לנו מושג מהי המציאות מעבר לאף שלנו ולתחום חיינו הצר. הכרת המציאות על בוריה ועל כל עומקה ורוחבה, היא דבר זר לנו. אנו מציאותיים בהתאם לגבולות חיינו המאוד מוגבלים ואף נראה לנו, שהרוב די כמונו. מציאותיים כמונו. לרוב אין מושג מהי המציאות בכל אין סופיותה ואם זה כך, אז בטח שאנו לא אשמים. אבל אם היינו מעט מעמיקים יותר בשאלות וחיפוש תכלית לחיינו, אולי היינו מגלים שאנו קצת כן אשמים. והאשמה הזו, הרגשת הרע עקב מודעות עצמית גבוהה יותר, בדרך כלל מבריחה אותנו חזרה למקום בטוח ונמוך, של הצטדקות. ועל כך, באו עשרת העקרונות והחוקים הללו לספר לנו: שבמידה ונכיר את המציאות לעומק, ובעיקר לגובה רוחני, נגלה שיש בנו הכל. יש בנו 10 תכונות רעות, בכולנו, שכלפיהן ניתנו לנו החוקים. אלו לא חוקים לרוצחים בלבד, אלא לכל בני האדם, או נכון יותר, לכלל ישראל. כולנו רוצחים. גנבים. נואפים. חמדנים. אנו מזלזלים ושקרנים ולא פחות מכך אנו אינטרסנטים, חסרי אמונה שמוכנים להשבע שאנו לא כאלה, גם אם על הדרך "נשאנו את שם ה' לשווא". ובמסע הזה, הרוחני, שאליו האדם יוצא בעקבות מדע חכמת הקבלה, הוא מגלה כיצד חוקים אלו, הדיברות, מדברות אליו. עוסקות בו. מראות לו את המיקום שלו בנתיב אל האושר. ולכל נתיב של פלוס עתידי, יש אחד של מינוס עכשווי. אדם שרוצה להגיע למצב של "איזהו העשיר השמח בחלקו", חייב לפני כן להיות גנב. לגלות את הגנב שבו, שלא מסתפק במועט. בדרך הרוחנית, מלאכת ה "תיקון" שלנו, היא הפיכת המידות שבנו מאינטרסנטים בלתי מפותחים, לאלטרואיסטים בעלי מודעות על. וכדי להיות כאלו, אלוהיים, יודעי דבר ומוסריים, עלינו לגלות תחילה את ההפך מכך. את הרשעים שבנו, את הגנבים הנצלנים הרוצחים והגזלנים שבתוך כל אחד מאיתנו. רשעים שמצידם, אם כל העולם ימות עכשיו וזה יעשה להם (לנו) טוב, אז שזה יקרה.
 
"לֹא תִרְצַח. לֹא תִנְאָף. לֹא תִגְנֹב. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" 
 
לסיכום, ניתן לומר, שהדיברות, הן התגלות של חוקים טבעיים למי שמחפש את משמעות חייו ופוסע בנתיב חכמת הקבלה. הדיברות, מתגלות לאדם כאשר הוא מגלה שהוא כזה. כזה רוצח, כזה גנב. לפני כן הוא לא זקוק להן.  בשביל השאר, זה פועל באופן טבעי מפני שהרוב כאמור, לא רוצחים. ואלו שדתיים, פותרים עצמם כבר בשמירת השבת והחגים, עם "פור" לא קטן על החילונים. אך את עומקם האמיתי של הדיברות,  על כל אין סופיות המציאות, מגלים בעיקר אלו הצועדים בנתיב הקבלה בגישה מציאותית, מדעית ונאורה
 
____________________________________________________________
 
"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

לֹא תִרְצַח. לֹא תִנְאָף. לֹא תִגְנֹב. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"