העיקר הכוונה

kavana4אחד הדברים שאני מנסה ללמד את הילדים שלי, הוא ההבדל בין מצב של הלשנה, לבין מצב של דיווח מחויב, למבוגר, מורה, או מי שאחראי עליו. ואחת השיטות שמצאתי לנכון כדי להבהיר את ההבדל, הוא דווקא בשעת מעשה, כשאחד מהם פונה אלי ומספר שהאחר, עשה לו כך וכך. או שמישהו בכלל, התנהג באופן מסוים שלטעמו, דרש "דיווח". וכאמור, שעת מעשה, היא זמן שבו דברים יכולים להיחרט טוב יותר כתובנה שנדרשת, מסתם אמירה שאין בה חוויה.
 
"העיקר הכוונה" אני אומרת לילדים שלי, כל השאר, קצת פחות חשוב, במסגרת הקשר שלנו אל הזולת. אם זה לאחים, לחברים, לכל מי שאנו חושבים שהתנהגותם, דרשה התערבות של מישהו מבוגר, כמו הורה, מורה, או כל אחד שהיה עליהם אחראי. ובמילה כוונה, אני מבהירה להם בשעת מעשה ושואלת "מה את/ה רוצה להשיג בדיווח זה? בזה שבאת וסיפרת שהאחר עשה ככה וככה?". כמובן שהשאלה נשאלת, רק כשניתן להוכיח את הילד שהמדובר ב"הלשנה". כך שהוא יראה מה הייתה כוונת הדיווח שלו, שהיא זו שקובעת את מטרתו באמת. וכך, יוכל לשפר את יחסו לזולת.
 
כוונה, היא באופן כללי מושג בסיסי בקבלה והיא כמו "רוכבת" על הרצון שלנו בכל פעולה. יש לנו בכל דבר מניע. משהו, שגורם לנו לעשותו ושאנו רוצים להשיג מתוך זאת, דבר מה. והכוונה, היא הקובעת את טיב הפעולה. כך למשל מסבירים החכמים ובעיקר הרמב"ם, שההבדל העיקרי בין "תורה לשמה" לבין "תורה שלא לשמה", הוא בכוונה. האדם, בלימודו את התורה, צריך להגיע מ"סתם לימוד", ללימוד, שלשמו בכלל נכתבה התורה שזה נקרא "לשמה", כמצב של שינוי הכוונה. כך שעד שמשיגים מצב נעלה זה, האדם לומד "לשם עצמו", כי יש לו אינטרס, כמו בכל דבר אחר בעולם, גם מלימוד התורה. וזה טבענו, שאליו נולדנו ובו אנו חיים, כלומר, האינטרס לעצמנו (אהבה עצמית). אבל עם זאת, בעולם בו יש אלוקים, אני מסבירה לילדיי, הצורך במוסר, נימוס ובהתחשבות וכדומה הוא מחייב כי יש לנו את הכוח לשנות את עצמנו בשם ולשם ה'. אנחנו יכולים תמיד לבחור בבחירה שיש בה כוונה יותר טובה, מזו שהטבע שלנו מושך לא פעם, ככוונה רעה, שמטעה אותנו ובמקום טוב, אנו מזיקים לכולם
 
"למלשינים לא תהי תקווה" כתוב בסידור ואנו מתפללים, שלא ניפול לחטאים של זדון, שגגה, לשון הרע, הלשנה, שהם היסוד שלנו כיהודים, כבני אדם, פה בעולם. הלשון המדברת רע על האחר, שאינה מבחינה בכוונתה להרע, היא החינוך שכולנו צריכים לעבור ובכך, להנחיל גם לילדינו מעט שמירת לשון הרע. מעט תשומת לב על הכוונה. לשאול אותם, את עצמנו, מה אנחנו רוצים להשיג בכך שאנו מדברים על האחר ולשם מה זה נועד? האם אנחנו מרכלים? או אולי אנו מתחנפים? מחפשים כיצד לגדול על חשבון נמיכות הזולת או שאכן אנו נוהגים כשורה? כך שמבלי שנדע על עצמנו כבני אדם וכהורים את השאלות הכה חשובות הללו, לא נוכל להנחיל את החינוך הראוי גם לילדים שלנו, מה שלא יהיה לטובתם. ומפני שלא פעם להוכיח את הילד זה לטובתו (גם אם הוא נאלץ להיות כן עם עצמו ולהכיר בהתנהגותו), אזי עלינו לנהוג כהורים, שמחונכים בעצמם, שמסוגלים לחנך את צאצאיהם, להיות אנשים מתקדמים בעולם נאור ומתוקן. כלומר, להסביר להם איך צריך לעצור רגע, להתבונן בהשלכות של התנהגותם ולא לפעול כנגד האחרים, אלא במידת הזמן הנדרש (דיווח שמחייב; אם לטובת האחר עצמו כגון האח, או לטובת הילד המדווח, שלדוגמה עלול לסבול מהצקה אם לא ידווח ויספר לאחראים)