להיפרד מבן או בת זוג, זה לא דבר קל. אפילו אם רצינו בזה בעצמנו ויזמנו את העניין. עדיין, למצוא את עצמנו שוב לבד, שוב במירוץ, זה דבר שמביא לדכדוך ולמחשבות שונות ומגוונות. ביניהן, המחשבה שאולי אני לא בסדר. כך שאם אני לא מצליח/ה עם אף אדם ביחסים אולי משהו בי דפוק?! ומה עוד, שאם אנו אלו שנפרד מהם מישהו, בטח שקשה יותר להתרומם ולחשוב שאנו בסדר. פרידה מאיתנו, מביאה עמה כידוע, לא פעם גם להרגשת נחיתות. לכך, שיש סיבה (שאולי אפילו צודקת), לאור העובדה שאנו שוב לבד, בלי מושא אהבתנו.

במילים אחרות, יש כל מני סגנונות להיפרד, או של פרידה, כאשר בכל מקרה על פי רוב, הן הוא והן היא סובלים. עם זאת, המהירות שאנו יוצאים ממצבים אלו של דכדוך ושקיעה בשנאה עצמית, הם שקובעים את המשך חיינו ואת מי שנהיה, בקשר הבא. שכן, ככל שנגיע עם יותר לקחים, יותר איכותיים, אהובים בעיני עצמנו ומסוגלים לאהוב את האחר, כך הסיכוי שמה שנמצא בפעם הבאה, יהיה מוצלח יותר. ובטח שגם הסיכוי של זה להצליח, יגדל. ואין מה למהר, אלא אפשר לקחת את הזמן. זאת אומרת, אפשר להירגע, להיות קצת עצובים, לעשות חשבון נפש ואז לקום ולצאת מזה. ללכת הלאה, להמשך החיים החדשים.

אמנם הנטייה הטבעית שלנו היא למלא את היומן מלכתחילה בתכנונים לגבי מסיבות בעתיד, לחשוב ולחשב עם מי לשבת לדרינק ולמצוא את דרך המלך לאושר, שלאחר הפרידה. ועם זאת, זה בסדר אם לא נקפוץ לכך ישר, אלא נותיר זמן להתבוננות פנימה. וגם קדימה. לחשוב, מה אני יכול לתקן בבחירות הבאות שלי, מה עושה לי טוב וכיף בזוגיות ומה לא ובהתאם, להבין מה לשפר ועל מה לשמור. אפשר לכתוב על זה מילים רבות ולהשיא עצות מגוונות, אבל במקרה הזה באמת שאעדיף לסכם ולסיים את הכל בדבר המוכר והידוע, עגנון, לפיו "ויפה שעת שבת להרהורי הלב ומעדני הלב נאים הם לנפש...". במקרה, יצא שכתבתי את הפוסט לקראת שבת, אבל הוא נכון מבחינתי ותופס לכל שאר ימות השבוע גם כן. אז, שיהיה בהצלחה, מתי שרק צריך ומקווה שייעצתי במעט, לנהנים מכתיבתי

:)

בקידה ותודה, אסף יערי - מאמן זוגיות