חג השבועות, כמו גם הקיץ המתקרב, הם ימים המבשרים על חדוות הזוגיות ונפלאותיה בעולם, הבאה מתוך תמימות ורוך ולא מטעמי זימה ותאוות לא פעם. ואני כותב זאת, בהשראת החג, המסמל בתוכו זוגיות למעמיקים לרדת לצפונותיו, ע"פ פנימיות היהדות, כלומר, ע"פ הקבלה. עם זאת, בימינו אנו כבר לא צריכים להיות חכמים גדולים ותלמידי ישיבה כדי להכיר מושגים מחוכמה זו כגון "זיווג" ו"נשיקין", הבאים לתאר כאמור זוגיות בינינו ובין בורא עולם כי הנה הכל כבר נגיש והדבר כבר ידוע. כלומר, שמשם, מהמקורות, נובע המקור ל"זוגיויות" שלנו כאן.

אנחנו, זה הכלה. הבורא, מסבירים המקובלים, נקרא החתן. ולאירוע הזה, מגיעים גם אורחים רבים ואף יש בו קישוטים מגוונים, המסומלים על ידי מעשינו הטובים פה בעולם. כלומר, על ידי כל אותם פעמים שבהם שמרנו על מעט תמימות, הפעמים שבהן התכוונו לטוב, שהתעלינו במעט מעל החומר, הם יבואו "לאולם". הם המלווים שלנו כעדות, שאנו קצת מעל סתם כל חיה בעולם, אלא אנו נפש חיה. מקור זוגיותנו הוא אלוקי ולפיכך, עלינו לנהוג בכבוד כלפי מושג זה, גם כאן. ה"טוב" שלנו, תלוי בבן זוג שלנו ככתוב "לא טוב היות האדם לבדו", כך שיש לכבד מצב זה, כערך עליון ולא רק כמטרה מינית בלבד. היינו, את ערך הזוגיות שלנו כאן בעולם.

מין, הוא אינו זוגיות. מין, מטרתו להמשיך את עצמנו כמין אנושי וזהו יצר הטבוע בנו, כחלק מן היצרים הטבועים בנו גם. אלו, נקראים בפשטות יצרים ובקצרה נכללים במושג "הישרדות", הנדרש לנו ולכל יצור אחר, כסיבה להיותנו כאן. כך שללא המשכיות, כביכול אין טעם להווה ולכן, כל יצור, חיה, אדם, עוסקים כל העת בהתרבות, כתכונה טבעית שליטה. עם זאת, כמובן שאנו כבני אדם שונים מכל יצור אחר אשר לו יש "תקופת ייחום" ואינסטינקט כיצד לנהוג בכבוד, בכל הנושא המדובר. אנו כ"מוסריים" ואף כ"רוחניים", נדרשים לכך מתוך התפתחות נכונה. וזו, לא יכולה לבוא עם פריצות, עם רדידות, עם יחס מזלזל, כאשר כאמור אנו עוסקים בערך הישרדותי, אלוקי, הדורש את תשומת לבנו הראויה לדבר. כלומר, להערכתנו וכיבודנו את כל נושא זה, כבני אדם.

המשך מבורך ומעולה לכולם וכולן

אסף