שנינו שווים

כל אחד ואחת מאיתנו בעולם הזה, מבורך בדברים כאלו ואחרים, ייחודיים לו. ובזכות זאת, כפי שאנו רואים, אנו נמצאים בעולם שבו יש לכל תפקיד, בעל תפקיד או להפך. כל בעל תפקיד, כמעט ולא משנה איזה, ימצא את מקומו כך או אחרת במערכת המוצלחת הזו, האנושית, של המרקם החברתי. זה קצת דומה לחבורה המטיילת בטבע, או פשוט לקבוצת אנשים הנמצאים יחד וכל אחד עושה את מה שהוא הכי טוב בו. אחד יודע לצוד או לבשל אוכל, אחד יודע לאתר מים ושבילים, יש מי שיודע לנגן, להצחיק ולהעלות את מצב הרוח ויש מי שמנקה טוב מהאחרים וכן הלאה. ובמיקרו, כמו במקרו, בסוף אנו משלימים אחד את השני ולכן, אנו כל העת מתקדמים וזזים קדימה. בכל אופן, כך זה ברמה הכללית. ובדומה, כמובן שזה ככה גם ברמה הזוגית. 

כל אחד ואחת מאיתנו, מגיעים לתוך מערכת היחסים עם כשרונות מסויימים ומגוונים, או אפילו עם נכס וכסף, שיכול להיות שלצד השני אין. ובהתאם, לא פעם, מערכת היחסים שלנו מתגלה, או יותר נכון, עלולה להתגלות למי מהצדדים, כאילו הוא משקיע יותר. כאילו הוא הביא יותר. כמובן שבבסיס כולנו מחפשים זה בזו את החום, התמיכה, תשומת הלב, הבטחון וכו, אבל כשמביטים על מעבר לזה, יש פעמים שבן או בת הזוג, מבחינים בפערים והבדלים כלשהם. והפער הזה, לא חייב לנבוע דווקא ממי שיש לו, אלא מהצד שחש נחות כביכול, שחש שאין לו, או שיש לו פחות. זה הצד, שעלול ליפול למלכודת של "איך אתמודד עם זה שיש לו/לה, יותר ממני?". זאת אומרת, מה קורה כשאחד הצדדים מרגיש שהכוחות לא שווים, אם מבחינה כלכלית, או בגיל, ביופי והניסיון, בחוכמה וכן הלאה. 

והתשובה על השאלה הזו מבחינתי, כבר נמצאת בפתיח שכן, אם זה פועל ברמת המקרו, של העולם, זה יפעל גם ברמת המיקרו, של מערכת היחסים הזוגית. כך שכמו שהעולם הוא מערכת מושלמת של אינספור תפקידים ומנגד כל אותם בעלי תפקידים שיש למלא, ככה גם אנו, בזוגיות, אמורים להשלים. לא לשבת ולחפש "מה דפוק" בי או בצד השני מפני שבצורה כזו דבר לא יפעל, בשום דבר ומקום, כי אם לבוא מהכיוון החיובי והבונה. לבוא מהכיוון שמאפשר חיזוק חיובי שלא מאפשר לשלילי להנחיל את הדרך כי זה כאמור, לא נכון. זה, מוביל רק לשקיעה.

ומי שעוקב אחריי קצת בשנים האחרונות (רדיו, פייס, הרצאות וכו) בטח כבר מכיר את "רשימת החוזקות" שיש לי למצבים מסוג זה. אותה רשימה, שאנו צריכים לרשום והיא מהווה את הבסיס להכרת ה"ערך העצמי שלי בזוגיות", או במילים פשוטות; "מה יש לי לתרום לצד השני". ואת זה, צריך "לשלוף" כאן, במקרה המדובר. לא לבדוק מה לא טוב בי או באחר, אם יש לו/לה יותר ממני ואיך להצליח בהתמודדות הקשה, אלא להפך. לבוא שלמים, עם החבילה שלנו ומתוכה, לתרום ולהעניק. מתוכה, לדעת את יכולתיי להפוך את בנהזוג למאושר יותר ובזכותי. היינו, שיבין או שהיא תבין, למה כדאי להיות איתי ובזכות מה שאני. שהרי כל אדם מביא את עצמו בכל לבבו וזו לא תחרות למי יש יותר, אלא מסע של יד ביד. ובמסע הזה, כל אחד ואחת נותנים או אמורים לתת את מה שיש להם למען השני, למען הזוגיות וההנאה וההצלחה. כך שמשם, מההענקה הזו מתוך "מה שאני שווה", שוכחים מרגשי הנחיתות המיותרים ומתקדמים. ממשיכים קדימה, בלי לבזבז זמן על "חורים שחורים", העלולים לחסל מערכות יחסים. שימו לב...

אסף