ספר הזוהר - זה עלינו

הזהר, כספר המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), בנו וחבורתם, הוא הספר הבסיסי ביותר בחוכמת הקבלה, אחרי ספרי הראשונים יותר, כספר היצירה ורזיאל המלאך. הזוהר, הוא שהתחיל את החוכמה. ובהתחשב בכך, כמעט כל כתבי המקובלים שאחר כך, כמו גם שאר כתבים רבים ביהדות, נוהגים לפרשו, לצטט ממנו, להביא את דברי הספר ולראות בו, כמייצג לחכמת האמת, שמוכרת גם בשמות הקבלה והסוד, שמובאים בזהר, בצורת דברי אגדה. דברים, שנכתבו עלינו ועל נשמתנו, אך אנו פשוט לא מספיק מוכנים כדי להבחין בכך. היינו, שאנו עוד לא בשלים מספיק כדי להבין ולהבחין, באופן בו הכתוב שבספר, קשור אלינו ולנשמה שלנו, כבני אדם בעולם

אגדה, מסבירים חכמינו, היא מלשון איגוד של עניינים לדבר אחד ולא כפי שנדמה לנו, שהמדובר בבדיה, כגון אגדות הגויים. שאצלהם, אלו הן אותן יצירות כפנטזיה, שלרוב שאבו את עלילותיהן ודמויותיהן מכתבי היהדות, ובין הכתבים הללו, גם מספר הזהר. אותו קובץ של פירוש על חמשת חומשי תורה, המביא את הפנימיות שבחומש, למי שמבין וחכם דיו להבין על מה מדובר. ומי שלא, כמו שקרה ואכן נחשפו לספר הזה רבים שלא היו אמורים להיחשף אליו, והם שהביאו את הצד המעוות, של הבנתם את האגדה והסוד לשם עשיית רווח כספי, הון וכבוד, חברתי אישי או פוליטי, תוך עיוות האמת. בזדון או בשגגה.

ועם כל זאת, מסביר המקובל הידוע הרב אשלג, שנתן את הפירוש לספר כ"פירוש הסולם", שבטרם מלאכת הדפוס, לא היו דברי העיוות הללו יכולים לעלות כלל על הכתב מטעם שרלטנים ומטעים, שכן לא היה אינטרס להוציא הון, לשם כתיבה. אך תעשיית הדפוס, שהביאה לעולם את היכולת להעביר דברים להמונים ובזול, כתעשיה, איפשרה את העיוות של דברי הספר וכן את דברי האגדה. כך שמי שעד היום התרשם מהזוהר והקבלה, התרשם לא פעם מדבר מה שהוא לא מדויק ואף מוטעה, כי אלו שנתנו פירושים שקריים לדברים, הם המקור הבלתי מהימן של הספר לרוב, מלבד יחידים שפירשוהו כראוי כגון האר"י הקדוש, מתוק מדבש, הסולם וכדומה. כל השאר, שמציירים את עשר הספירות של הספר כספירות בגוף אדם, או חושבים שדבריו הם קסמים, הם שהביאו להחרבה, של מה שמתחיל כיום ומזה זמן, להיות מובן

כך שכבר כמה זמן, מאז שנחשף פירוש הסולם ואחרים, אין צורך בכתבי הדפוס השקריים של כותבים יותר או פחות ידועים, על דברים שאינם נכונים. שכן, הזוהר, שעוסק בנו ובנפשנו, היינו, ברוחניותנו ובנשמתנו, אינו ספר של כישופים ושל מעשיות כמשל ואגדה בדויה. אלא שהספר, מסבירים חכמים, עוסק ומתאר מצבים שעוברים עלינו, במערכת האלוקית, כמה שמכונה "השגחה". ואנו, במידת השגתנו בממשיות מערכת זו, כך נבין מדברי הספר כשנקרא בו, את הדברים נכונה. ואם אין לנו קשר עם ההשגחה, עם החוכמה העליונה, הדברים יצטיירו לנו, כדברי העולם הזה, בצורת דימיון או עיוות האגדה. כשכאמור אין שם תיאור של דבר בחומר העולם הזה וגם לא של מיסטיקה, אלא של גילוי ההסתרה. זו, ששורה עלינו כל עוד לא למדנו קבלה ואנו מצויים בחשכת העולם הפרימיטיבי והמיושן. זה, שבטפשותו עוד חושב שיהדות ורוחניות הם מתן ברכות, יצירת קמעות, נקיטה במנהגי חשש מעין הרע, תוך אמונה בבורא עולם, אבל לא בשונה מאותה אמונה גם בשדים וחייזרים, כחלק מהקיים. וזו, כמובן לא היהדות הנאורה, של הנשמה, בה עוסק הזוהר, ובכלל הקבלה, אלא שזה העבר החשוך של טעות והטעיה

מועדי, זמני וחגי ישראל

חודש טבת

cislev

חודש טבת עפ"י המקורות - טבת, המכיל 29 יום, הוא החודש הרביעי בשנה, כשמתחילים לספור את החודשים מראש השנה החל בתשרי - והוא החודש העשירי כשמונים את חודשי השנה מראש השנה ליהודים, החל בניסן. חודש טבת, בדומה לשאר חודשי השנה, גם שמו מגלות בבל, מהשפה האכדית, שבה הוא היה מכונה "טביתו". פירוש השם טביתו, הוא דבר מה ששוקעים בו. שהרי, לאחר תחילת הגשמים ובוא החורף, נוצר מצב של שקיעה, של בוציות - ומכאן שמו. עם זאת, כיוון שמזל החודש הוא גדי, הדבר בא לסמל את קלילות התנועה שבו כפי שגדי יכול ללכת בבוץ ולאו דווקא שחודש זה מסמל שקיעה כלשהי חס ושלום...קרא עוד

עשרה בטבת - הסיבה לצום עפ"י חכמת הנסתר
כל חגי ישראל

פרשת השבוע - זה עליך

"וארא" - פרשת שבוע על פי הקבלה

שם, כלומר, היכולת להעניק כינוי למצב או להרגשה, היא יכולת של המין הנקרא בחכמת הקבלה "מדבר", שהוא גבוה מעל דומם צומח וחי. ה"מדבר", הוא זה שהשיג רוחניות ונחשב לאדם שלם, אשר מתאר את הרגשותיו, את תחושותיו, רצונותיו וכדומה בשמות, ממש כמו שאנו יכולים להסביר עד כמה טוב לנו או רע לנו, עד כמה אנו אוהבים, שונאים וכו. וגילוי זה, של הרגשת הרוחניות באדם, הוא גילוי של קשר אל שמות הבורא מפני שברוחניות, אנו עדים לשליטת הבורא על המציאות. ובהתאם לכך, כל המתרחש במציאות מושלך על האל בעצמו ומתאר את יחסנו לבריאתו, כיחסנו אליו. בדומה לכך, הגדרות המושגים "צדיק" ו"רשע", הם עדות להרגשתו של האדם בלבו, בלי קשר לטענת פיו, את החיים. היינו שמי שחש ברע, הוא מי שמרשיע את מי שברא אותם וההפך. מי שחש בטוב, הרי שהוא מצדיק את החיים, את המציאות, את הבריאה ולכן, הוא נחשב במדרגת צדיק שכן הוא אומר שהבורא הוא טוב, מעצם תחושתו בטוב. עם זאת, צדיק או רשע, נקרא גם לפי עבודת האדם, כלומר, שעל אף שהאדם חש ברע ולכן אולי נקרא רשע,...קרא עוד

כל פרשות השבוע

 

הספריה שלנו ומאמרים

כאן תוכלו להכנס ולעיין בספרי מקור ובספרי המקובלים, כגון התנ"ך, תהילים, תלמוד עשר הספירות ועוד ... 
Button2

 

כאן תוכל להכנס ולקרוא מאמרים בנושאים שונים 
button

ארכיון

archiveהכנסו לארכיון שיעורים וצפו בשיעור ראשון בקורס "שער לרוחניות"

 

 

archibeButton

FACEBOOK

like1 קבוצת משמעות החיים בפייסבוק - עשו לייק והשארו מעודכנים !
dor hacharon הפרוייקט של הדור האחרון -  דף השראה להולכים בדרך הרוחנית 

עצה יומית בSMS בחינם

הכנס את מספר הטלפון שלך וקבל מסרון רוחני יומי 3 עד 5 פעמים בשבוע

אנא הכנס את מספר הטלפון שלך

מבקרים באתר

היום776