התפתחות אישית רוחנית - מצומח לאדם

 

עץ, על פי פנימיות היהדות, הוא אחד הדברים שמסמלים יותר מכל את בני האדם, או נכון יותר את הפוטנציאל שלנו, כעם וכאנושות. שכן, עץ על פי תורת הסוד, הוא דגם ברמת הצומח התואם את התפתחותנו אנו, ברמה האישית. ברמה התודעתית. ושני משפטים ידועים בהקשר זה הם "כי האדם עץ השדה" ו "צדיק כתמר יפרח", מתוך כמה וכמה משפטים אחרים בנושא, שדרכם ניתן ללמוד מעט על דרך זו, של צמיחה והתפתחות. זו, שבדומה לעץ, מלמדת אותנו כיצד אנו יכולים לגדול ולהתקדם עד כדי מצב שבו נצמיח פרי בשל, כחלק ממיצוי עצמי של חיינו. של הגשמה, של מי ומה שאנחנו.

צדיק, מסבירים החכמים, הוא מי שמצדיק את חייו מתוך כך שטוב לו בהם. רשע, מרשיע את חייו וחש שהמציאות  סביבו עויינת ולכן, הוא נוטר לה ומכונה בהתאם רשע. ולכן, כשאדם משיג מדרגת צדיק, הוא דומה לתמר המעניק מצילו במדבר, מפירותיו לרעבים, מגזעיו לבנית בית וכן, הוא בדומה לשאר העצים משחרר חמצן לאוויר בתהליך הפוטוסינתזה. כלומר, הוא השיג מצב של התפתחות עד כדי יציאה מתוך עצמו ממודעות עצמית, למודעות גלובאלית. זאת כמובן, אם אנו משווים זאת לאדם שהתפתח וכבר חי את החיים לא רק בגוף אלא בנשמה. שכן, בגוף, מורגשים רק רצונות הגוף. בנשמה לעומת זאת, מורגש הטבע כולו, נשמות הזולת וכמובן, מורגש הפן הרוחני והאלוקי, כשכל זאת באדם עצמו, ככתוב "מבשרי אחזה אלוקָ".

כלומר, כשאדם מממש את תהליך צמיחתו בדומה לעץ ושואף להגיע לדרגת תמר כמשפיע לסביבתו, או פרי הדר המהדר לסביבתו, כך הוא יוכל להשיג בחייו מדרגה זו, ברמה האישית והרוחנית. זו, שדרכה הוא ישיג אושר שבעקבותיו הוא גם יצדיק את הטוב והעונג שיהיו נחלתו ולכן כאמור, הוא ייחשב לצדיק. הוא יהיה דומה למי שעליו נאמר ש"האדם עץ השדה", כי הוא מימש את הפוטנציאל הגלום בו, כבזרע העץ הצומח לכדי פריו. ואנחנו, בדומה לכך, גם כן עוברים תהליכים בדומה לזרע, של טמינה באדמה כמצע, של השקיה, של ריקבון תחילה ואף בכל מצב ומצב וכן הלאה. אך כמו שלעץ יש איכר להשגיח עליו, גם לנו יש משגיח. וכמובן, שהשגחתו תוכר בנו נכון יותר ככל שנאמין בו, בחרישתו עבורנו, בהארתו, בזיבולו את אדמתנו - וזאת כמו החקלאי בשר ודם- עד שיצמח מאיתנו "אדם". מונח, שמקורו על פי החכמים הוא מלשון "אהיה דומה לעליון". כלומר, שהאדם, משיג את דרגת הקדושה והרוח ומתדמה לה, מעצם היותו כאן, בעולם הזה, כמי שפוסע בנתיב של צמיחת העץ והאילן

המצווה הראשונה בתורה כידוע היא "פרו ורבו" ואחריה באו כל השאר. בגשמיות, עניינה להתרבות. ברוחניות, כלומר בפנימיות, הכוונה היא להפוך ולהיות פרי שהוא בני אדם, המצדיקים את חייהם, משיגים התפתחות עצמית, אישית, תודעתית ובהתאם, מבינים את כל המציאות והבריאה בתוכנו כיצורים נאורים ורוחניים. אי השגת מצב זה, הוא הקרוי הסתרה, אשר ברמתה הגסה ביותר, היא זו שגורמת לנו חשיכה בכל הקשור לנשמתנו בחיי היום יום. כלומר, בחיים ובמה שקשור לתכליתם ומשמעותם. היינו, שאנו בניגוד לצדיקים, מוצאים עצמנו כרשעים המרשיעים את חייהם, כי עצוב לנו ורע לנו, ובכך, אנו מבלי הכרתנו מרשיעים גם את הבורא. את זה, שאמור לגדלנו. עם זאת, בשונה מהדומם, דרגת הצומח היא זו הבאה לידי ביטוי בהוצאת כוחה לפועל, כמי שתרה אחר השמש. זאת אומרת, שכדי שנטופל ונושגח על ידי העליון, עלינו לתור אחר מקור אור כמו  שצמח עושה זאת, מעצם מהותו. ואם ננהג כמותו, נתקרב להשגחה. ל"איכר". היינו, שנצא מריקבון הזרע, מזיבולו, משלבי גדילת הפרי כבוסר ובעצם, נצא מכל המצבים הרעים ונראה את הטוב. את התכלית. את המטרה הסופית שלפיה, כל מטרת השלילי, חיובית הייתה, לפחות מרגע שהתחלנו לתור אחר השמש המחממת. זו, שבדומה לעולם הצומח, מצויה אצלנו בדרגת האלוקי; שאמנם מוסתר מאיתנו, אך בכוחנו ובאפשרותנו לבחור ולהיות במצב של צדיק, כדי שנחוש כמו שהוא חש, מאושר, היינו "כתמר יפרח"

 

 

לקבלת המסרון היומי של עצה רוחנית 3-5 פעמים בשבוע - סמס ללא תשלום

 

מועדי, זמני וחגי ישראל

חודש טבת

cislev

חודש טבת עפ"י המקורות - טבת, המכיל 29 יום, הוא החודש הרביעי בשנה, כשמתחילים לספור את החודשים מראש השנה החל בתשרי - והוא החודש העשירי כשמונים את חודשי השנה מראש השנה ליהודים, החל בניסן. חודש טבת, בדומה לשאר חודשי השנה, גם שמו מגלות בבל, מהשפה האכדית, שבה הוא היה מכונה "טביתו". פירוש השם טביתו, הוא דבר מה ששוקעים בו. שהרי, לאחר תחילת הגשמים ובוא החורף, נוצר מצב של שקיעה, של בוציות - ומכאן שמו. עם זאת, כיוון שמזל החודש הוא גדי, הדבר בא לסמל את קלילות התנועה שבו כפי שגדי יכול ללכת בבוץ ולאו דווקא שחודש זה מסמל שקיעה כלשהי חס ושלום...קרא עוד

עשרה בטבת - הסיבה לצום עפ"י חכמת הנסתר
כל חגי ישראל

פרשת השבוע - זה עליך

"וארא" - פרשת שבוע על פי הקבלה

שם, כלומר, היכולת להעניק כינוי למצב או להרגשה, היא יכולת של המין הנקרא בחכמת הקבלה "מדבר", שהוא גבוה מעל דומם צומח וחי. ה"מדבר", הוא זה שהשיג רוחניות ונחשב לאדם שלם, אשר מתאר את הרגשותיו, את תחושותיו, רצונותיו וכדומה בשמות, ממש כמו שאנו יכולים להסביר עד כמה טוב לנו או רע לנו, עד כמה אנו אוהבים, שונאים וכו. וגילוי זה, של הרגשת הרוחניות באדם, הוא גילוי של קשר אל שמות הבורא מפני שברוחניות, אנו עדים לשליטת הבורא על המציאות. ובהתאם לכך, כל המתרחש במציאות מושלך על האל בעצמו ומתאר את יחסנו לבריאתו, כיחסנו אליו. בדומה לכך, הגדרות המושגים "צדיק" ו"רשע", הם עדות להרגשתו של האדם בלבו, בלי קשר לטענת פיו, את החיים. היינו שמי שחש ברע, הוא מי שמרשיע את מי שברא אותם וההפך. מי שחש בטוב, הרי שהוא מצדיק את החיים, את המציאות, את הבריאה ולכן, הוא נחשב במדרגת צדיק שכן הוא אומר שהבורא הוא טוב, מעצם תחושתו בטוב. עם זאת, צדיק או רשע, נקרא גם לפי עבודת האדם, כלומר, שעל אף שהאדם חש ברע ולכן אולי נקרא רשע,...קרא עוד

כל פרשות השבוע

 

הספריה שלנו ומאמרים

כאן תוכלו להכנס ולעיין בספרי מקור ובספרי המקובלים, כגון התנ"ך, תהילים, תלמוד עשר הספירות ועוד ... 
Button2

 

כאן תוכל להכנס ולקרוא מאמרים בנושאים שונים 
button

ארכיון

archiveהכנסו לארכיון שיעורים וצפו בשיעור ראשון בקורס "שער לרוחניות"

 

 

archibeButton

FACEBOOK

like1 קבוצת משמעות החיים בפייסבוק - עשו לייק והשארו מעודכנים !
dor hacharon הפרוייקט של הדור האחרון -  דף השראה להולכים בדרך הרוחנית 

עצה יומית בSMS בחינם

הכנס את מספר הטלפון שלך וקבל מסרון רוחני יומי 3 עד 5 פעמים בשבוע

אנא הכנס את מספר הטלפון שלך

מבקרים באתר

היום772