מה הטעם בחיים - לתפוס רוחניות בחושים

"מה הטעם בחיים", היא השאלה שאליה מכוונים אותנו חכמי הקבלה, בבואם ללמדנו את החוכמה כולה, "על רגל אחת". שכן, זו לטענתם, השאלה שמפעמת ומתפתלת בתוכנו, בנפשנו, מעצם היותנו בני אדם ולא חיות מן הסתם. ולטענה זו, אפשר אף לקבל חיזוק מהעת המודרנית, מהפסיכואנליסט הידוע ויקטור פרנקל, המגדיר את ה"אדם", כמי שבבסיסו מחפש משמעות. זו מהותנו כאן, על פני האדמה הוא טוען. בתוכנו, אנו נעים משאלת הטעם בחיים והיא שמובילה אותנו, במודע או שלא, במהלך חיינו. זאת אומרת, שטענת פרנקל לפיה "האדם מחפש משמעות", מתחברת היטב עם טענת חכמי הסוד, ששמים את הדגש המבדיל בינינו לבין כל שאר היצורים והחיות. כך שאולי מצד אחד אנו כמותם, שורדים, אוכלים, מתרבים ומתים. ועם זאת, מן הצד השני, לנו יש צורך נוסף וחיסרון פנימי, שהוא מעבר ליצרי הגוף בלבד. שזו, אותה נקודת השאלה של הטעם בחיים. 

"למי אני מהנה?", היא השאלה המתקדמת יותר, כשמוסיפים להעמיק בכתבי חכמת האמת. כך שאמנם הבסיס לחיינו הוא הרצון להבין את הטעם בחיים, לטעום אותם כדבר טוב ומובן, אבל האמת היא שהטעם, מתגלה כשאלה עמוקה יותר. זו, שתוהה "למי אני בדיוק גורם הנאה?". כאמור, פרנקל כתב על זה ועוד רבים אחרים כתבו וכותבים בנושא זה, של הטעם בחיים. יש גם שירים על זה ואחד הידועים שבהם הוא זה של פינק פלוייד. הם, מגדירים זאת בשפתם בשתי השאלות "האם יש שם מישהו בפנים?", שמתפתחת ל "האם יש שם מישהו בחוץ?". שהרי עניין הרגשת "טעם", אינו עוסק באוכל פיזי, אלא כפי שמובן, בשאלת ה"אמת". והיא, האמת, היא אותו עניין שעליו כותבים, שרים, דנים וכו, כהרגשת טעם. היינו שה"אמת", היא דבר מה שמחייב אותנו לצאת מתוכנו כי כל עוד אנו בבועת עצמנו, לא תהיה לנו פרופורציה נכונה לדברים. לא נדע, האם זו האמת לאמיתה או רק דעה שלנו, או תפיסה שלנו, בעולם

החשיבות והעקרוניות שבשאלת הטעם בחיים, כהשגת האמת, מחייבת דיוק. זה מקום שבו אנו לא רוצים לטעות בו ולהתחיל לתת משמעות לשקרים, כשמכתחילה רצינו רק באמת. זו, שמורגשת בנו ממש כחסרון בטעם של החיים עצמם, בדומה לאדם רעב שזקוק לאוכל ולטעם של מזון בפיו, שאחרת הוא ימות. ורמת התפתחות שכזו, שבה השאלה בנושא טעם החיים כבר לא בתת מודע בלבד, אלא עולה וצפה, היא שדוחפת את האדם, את הישראלים והיהודים בעיקר, לנסות ולהשיג מילוי לחיסרון זה, המצוי בנפשם. בנפשו, של כל מי שחש סוג של מצוקה לגבי תכלית הקיום, סיבתו, מטרתו וכו. וכמובן שאין הכוונה להשגת תשובה ברמת ידע גרידא בצורת מילים, כי אין כאן עניין בדבר מה אינטלקטואלי. שאחרת, לא היתה השאלה מתנסחת בנו, במילת "טעם". שהיא המצביעה על המקור של החיסרון הנפשי שלנו, שהוא מעבר לשכל. אנו רוצים לדעת, להכיר, לגעת וממש לחוש בחוש, את הטעם! בלי זה, לא תעזור שום תשובה כגון "אלוקים", "מדיטציה", "אהבה" ושאר טענות. טעם, חשים בחוש. בלי זה, אין אחיזה במציאות ממשית של עצם הדבר. ולכן, מוסיפה הקבלה להסביר ולהבהיר לנו "טעמו וראו כי טוב ה'", תוך הכוונתה אותנו איך לעשות זאת. היינו, איך למלא את החושך הזה, בדבר האמיתי. בבורא

הבורא, אומרים לנו החכמים, עשה לנו את החושך כ"שקר", כדי לכוון אותנו אליו כ"האמת" ובהתאם לכך, הוא גם שרוצה להאיר לנו מתוך מקום זה, כטעם בחושי הנשמה. הגוף, קשור לאוכל הפיזי. הנשמה, קשורה לאוכל הרוחני וממנה, (מהנפש יותר נכון) באה השאלה לגבי הטעם. לגבי הרעב הנפשי, כאותה מצוקה פנימית של חוסר טעם בלחיות. וכאשר אדם אכן מפותח דיו, הוא מתחיל דווקא מתוך החשיכה, לראות ולהבחין שהאור הוא לא בתוכו, אלא מחוצה לו. האור שלו הוא זקוק כטעם, הוא ה'. אנחנו, הכלי הריקני שפשוט מגלה שאכן יש דבר מה מחוצה לנו, שיכול לעזור לנו. כמו "סוהר", שאליו בעולם הזה "מתחננים", כך שם, אל הכוח העליון, מתפללים. עם זאת, להבדיל מדוגמת בית סוהר של עולם הזה, שמורגש בנו כ"רע", דווקא במקום ההפוך, מדובר על ה"טוב". שכן, בתפלה נכונה ומכוונת, הוא יוציא אותנו מהכלא כמו שאומרים חז"ל, ש"אין אדם מוציא עצמו מבית האסורים". וכאשר אנו מתחילים ללכת בדרך זו, של תפלה ליציאה מהאפלה, מהדכאון, מחוסר הטעם, או אז אנו מתחילים לחוש בו, בבורא, כיציאה. כמו טעימה (ביס), שמתפשטת לה אט אט בפינו שמרגיש חיות וחדווה. כך, נפשנו שחיפשה טעם לחיים, נעה כלפי חוץ, אל השאלה כאמור "למי אני מהנה", המתגלה כרוחניות וכיהדות שהם האור שמתפשט כהטבה מהבורא, ע"מ למלא אותנו ולכוננו ליעד תכליתי פה בעולם. יעד, שבסופו של דבר יורגש אצל כל אחד לחוד וכולם יחד, בצורת "אין עוד מלבדו" וש"מלוא כל הארץ כבודו", כאותו חושך ההופך בעצמו לאור, כטעם וכתשובה המאירים לכולם

מועדי, זמני וחגי ישראל

חודש אדר

adar

חודש אדר עפ"י המקורות - הרצון של האדם לרוחניות, מסבירים המקובלים, הוא זה שעושה את האדם למה שהוא, היינו ל"אדם", שעניינו הוא מעל הבהמה שכן, מילת אדם גזורה מהביטוי "אדמה לעליון". כלומר, שאדם, הוא לא זה שיש לו צורת הגוף המוכרת לנו, שהרי ברמת הגוף, אין הבדל בין הבריות והיצורים, מפני שהבריאה כולה מתאפיינת על ידי תכונה אחת בלבד הקרויה "הרצון לקבל הנאה". עם זאת, הבירור ממה לקבל את ההנאה, הוא שעושה אותנו למין מיוחד. לבריות, שבניגוד לשאר יצורי העולם, אנו מחפשים משמעות. תבונה. אמת. אנו מחפשים סיבה, תכלית והגיון בחיים, מעבר להליכה אחר שאלת ההנאה הנובעת מהיכן מר לנו...קרא עוד
המגילה הפנימית
חודש אדר
מגילת אסתר
פורים - משמעות החג וסימניו
כל חגי ישראל

פרשת השבוע - זה עליך

"תצווה" - פרשת שבוע על פי הקבלה

משה רבנו, אומרים חז"ל, "שכינה מדברת מתוך גרונו". ובפרשת השבוע, פרשת "תצווה", מצטווה משה כנגד כל בני ישראל, לצוותם במצוות הכהונה של אהרון ובניו, הכהנים, בני שבט לוי. משה, משול כנגד כל בני ישראל שכן, הוא החלק המתוקן שמוביל את שאר החלקים, היינו בני ישראל, העם, אל מחוז חפצם. הם, מקשיבים לו ובו, הם צריכים להאמין. שהרי כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", מפני שללא האמונה בשני הנתונים, זוהי לא אמונה נכונה ושלמה. להאמין בה' זה אומר, להאמין במשה. להאמין בעבדות, כלומר, בלהיות כפוף לעבד ה', למשה. לאותה תכונה פנימית שבנו שמוליכה את מהותנו כאדם לרוחניות, מתוך הגשמיות. מתוך מצרים, מתוך העבדות. ולא זו בלבד, אלא שגם בשעות המצוקה, עליה אנו סומכים. על אותה נקודה פנימית של הרגשת האמת הרוחנית שאליה צריך כל הזמן לשאוף. בלי הבטחון הזה, במדבר המחשבות וההפרעות, לא ניתן להתקדם. הנקודה הזו, משה, היא שמוליכה אותנו במדבר. בכל אותם מצבים שאין לנו מושג מה לעשות, אך בזכות האמונה, יש לנו על מה ועל מי לסמוך. ...קרא עוד

כל פרשות השבוע

 

הספריה שלנו ומאמרים

כאן תוכלו להכנס ולעיין בספרי מקור ובספרי המקובלים, כגון התנ"ך, תהילים, תלמוד עשר הספירות ועוד ... 
Button2

 

כאן תוכל להכנס ולקרוא מאמרים בנושאים שונים 
button

ארכיון

archiveהכנסו לארכיון שיעורים וצפו בשיעור ראשון בקורס "שער לרוחניות"

 

 

archibeButton

FACEBOOK

like1 קבוצת משמעות החיים בפייסבוק - עשו לייק והשארו מעודכנים !
dor hacharon הפרוייקט של הדור האחרון -  דף השראה להולכים בדרך הרוחנית 

עצה יומית בSMS בחינם

הכנס את מספר הטלפון שלך וקבל מסרון רוחני יומי 3 עד 5 פעמים בשבוע

אנא הכנס את מספר הטלפון שלך

מבקרים באתר

היום631