סיבת הסבל בחיים

סבל, הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, אם ברמה האישית ואם ברמה הכלל אנושית ולאורך כל ההסטוריה. הוא מקיף אותנו בכל רובד ורמה והשיטות להפסיקו, להמנע ממנו ולהשיג אושר על פניו, הן רבות ומגוונות. כמובן שכחלק מכך, הדתות והאמונות שבעולם, כל אחת בדרכה, מלאי הבטחות על טוב, לעומת אותו הרע שכל אחד ואחת מאיתנו חשים לא פעם בחיים. ואכן, חלק מהאנשים מוצאים את מזורם וחלקם לא. אך עדיין, כחלק מתהליכי החיים, ההנאה והעונג שיש בהם, אנו מגלים שסבל, הוא חלק בלתי נפרד מהם. עם זאת, נשאלת השאלה מהו מקורו של הסבל והאם באמת ניתן להתפטר ממנו או שאולי עלינו לקבל את רוע הגזירה ואין מה לעשות בנידון. היינו, שבטרם שאנו עוסקים במושג, עלינו להבינו, לדעת את שורשו ולבדוק, האם יש דרך לבטלו או לפחות לנתבו אחרת בחיים, כך שהוא, הסבל, ישא בסופו תוצאה חיובית שלשמה חשנו רע. כלומר, להפוך את הסבל למשתלם
 
סיבת הסבל שבחיים מסבירים המקובלים, מקורה באי סיפוק הכלי שלנו המכונה, הרצון לקבל הנאה. "רצון לקבל" הם מסבירים, הוא כל חומר הבריאה. וככל שאנו רחוקים ממצב של מילוי חשקנו בתענוג, אנו סובלים - ולהפך. כשאנו חשים שהכלי שבנו, החסרון ("הרצון לקבל") מתמלא, אזי אין בנו כאב או ספק אלא הרגשת תענוג. עם זאת, בכדי שנוכל להתפתח ולנוע קדימה, עלינו לחוש באותו מצב של אי נעימות כזו או אחרת שעל פניה מסבירה הקבלה, נרכוש את המצב הבא והמואר, של רוחניות. היינו, שסבל, מוליד התפתחות. ללא רע, לא יכולה להיות השגת הטוב שעל פניו. כלומר, שכל סבלנו ומכאובינו מכוונים בסופו של דבר לכך שנשיג אור וטוב במידת גודלו של החושך שחווינו. אנו רואים זאת בכל דבר ודבר בחיים וכך גם למשל, אפילו בתינוק הנדחף ממצבו המוגבל כזוחל על הקרקע, לנסיונות הליכה עד שלבסוף הוא מסוגל לצעוד בקלות. עד שהוא יכול לעשות פעולות שקודם נמנעו ממנו. ולכן ההליכה, היא אותה תוצאה שהוא משיג, לעומת הזחילה והקושי שהיו בתחילה. ועניין זה, נוהג בעצם בכל דבר ודבר בחיינו, כמו שכתוב "יתרון האור מן החושך", כלומר, שללא העדר אור תחילה, לא נדע מהו אור כלל, דבר שאנו רואים גם בסיפור הבריאה, שתחילתו חושך והמשכו "ויהי אור". או במילים אחרות, חושך, סבל, שליליות, באה לשמש את החיוביות שבמציאות בהתאם יכולתו של האוביקט לנתב זאת לכיוון הנכון
 
הרצון שלנו לקבל הנאה מסבירה הקבלה, הוא מה שמניע אותנו בחיים. למרות זאת, מעצם מוגבלותו, הוא גם זה שמוביל אותנו ללא הרף לתסכול ולחוסר שביעות רצון. שכן, מעצם היותו מוגבל, בכל פעם שאנו מתמלאים בתענוג, התענוג מנטרל את הרצון וההנאה מתפוגגת במהרה. זאת אומרת, שמרגע שאנו מתחילים ליהנות, החסרון שלנו מתחיל להתמלא, עד שלבסוף אנו לא חשים עוד ברצון או בתענוג וכך, אנחנו חיים את חיינו במרדף אחר הנאות חומריות שנגמרות כשאנו נפטרים מן העולם. ומצב זה, שבו אנו תלויים במציאות החומרית, בתחושותינו הגופניות ובמצבי רוחנו, מביאנו בסופו של דבר לסבל כזה או אחר שבמידת בשלותנו, נוכל לאבחן שמטרתו היא לקדמנו מחומר, לרוח. מרע גשמי, לטוב שמיימי. היינו, שהרע שאנו חשים, נובע מהיותנו בתוך תחום הרצון לקבל הגשמי בלבד, שבמסגרתו אנו תקועים במציאות פרטית של החסרון האישי שלנו ואין לנו יכולת לראות את המקור שמחולל זאת, היינו הרוחניות. אך במידה שבה נתקן את יחסנו וכוונתנו מלעצמנו, למחוצה לנו, כך נתחיל לעבוד על סיבת הסבל באופן שורשי, מפני שכאמור, אופן פעולת הטבע עלינו כפי שהוא, נועד בכדי להביאנו אל הטוב הרוחני. אל הגילוי של הסיבות שמניעות אותנו בכל רגע ורגע ממצב למצב. ובכדי לצאת מתוך הקושי הטמון במוגבלות הרצון לקבל, מוטלת עלינו עבודת התיקון, כחוק תכליתי של היקום. ההתנגדות לכך, היא הסיבה לקשיים שאנו חווים בחיינו, אף מבלי שנהיה בהכרה לכך. כלומר, חוסר איזון עם המציאות, עם הכרת המציאות העליונה ככזו ששואפת להובילנו אל תיקון ואל מצבנו הטוב ביותר, שהוא מצבנו הרוחני, הוא המקור לתפיסתנו הנוכחית ולכך שסבל, הוא חלק מחיינו
 

מועדי, זמני וחגי ישראל

חודש טבת

cislev

חודש טבת עפ"י המקורות - טבת, המכיל 29 יום, הוא החודש הרביעי בשנה, כשמתחילים לספור את החודשים מראש השנה החל בתשרי - והוא החודש העשירי כשמונים את חודשי השנה מראש השנה ליהודים, החל בניסן. חודש טבת, בדומה לשאר חודשי השנה, גם שמו מגלות בבל, מהשפה האכדית, שבה הוא היה מכונה "טביתו". פירוש השם טביתו, הוא דבר מה ששוקעים בו. שהרי, לאחר תחילת הגשמים ובוא החורף, נוצר מצב של שקיעה, של בוציות - ומכאן שמו. עם זאת, כיוון שמזל החודש הוא גדי, הדבר בא לסמל את קלילות התנועה שבו כפי שגדי יכול ללכת בבוץ ולאו דווקא שחודש זה מסמל שקיעה כלשהי חס ושלום...קרא עוד

עשרה בטבת - הסיבה לצום עפ"י חכמת הנסתר
כל חגי ישראל

פרשת השבוע - זה עליך

"וארא" - פרשת שבוע על פי הקבלה

שם, כלומר, היכולת להעניק כינוי למצב או להרגשה, היא יכולת של המין הנקרא בחכמת הקבלה "מדבר", שהוא גבוה מעל דומם צומח וחי. ה"מדבר", הוא זה שהשיג רוחניות ונחשב לאדם שלם, אשר מתאר את הרגשותיו, את תחושותיו, רצונותיו וכדומה בשמות, ממש כמו שאנו יכולים להסביר עד כמה טוב לנו או רע לנו, עד כמה אנו אוהבים, שונאים וכו. וגילוי זה, של הרגשת הרוחניות באדם, הוא גילוי של קשר אל שמות הבורא מפני שברוחניות, אנו עדים לשליטת הבורא על המציאות. ובהתאם לכך, כל המתרחש במציאות מושלך על האל בעצמו ומתאר את יחסנו לבריאתו, כיחסנו אליו. בדומה לכך, הגדרות המושגים "צדיק" ו"רשע", הם עדות להרגשתו של האדם בלבו, בלי קשר לטענת פיו, את החיים. היינו שמי שחש ברע, הוא מי שמרשיע את מי שברא אותם וההפך. מי שחש בטוב, הרי שהוא מצדיק את החיים, את המציאות, את הבריאה ולכן, הוא נחשב במדרגת צדיק שכן הוא אומר שהבורא הוא טוב, מעצם תחושתו בטוב. עם זאת, צדיק או רשע, נקרא גם לפי עבודת האדם, כלומר, שעל אף שהאדם חש ברע ולכן אולי נקרא רשע,...קרא עוד

כל פרשות השבוע

 

הספריה שלנו ומאמרים

כאן תוכלו להכנס ולעיין בספרי מקור ובספרי המקובלים, כגון התנ"ך, תהילים, תלמוד עשר הספירות ועוד ... 
Button2

 

כאן תוכל להכנס ולקרוא מאמרים בנושאים שונים 
button

ארכיון

archiveהכנסו לארכיון שיעורים וצפו בשיעור ראשון בקורס "שער לרוחניות"

 

 

archibeButton

FACEBOOK

like1 קבוצת משמעות החיים בפייסבוק - עשו לייק והשארו מעודכנים !
dor hacharon הפרוייקט של הדור האחרון -  דף השראה להולכים בדרך הרוחנית 

עצה יומית בSMS בחינם

הכנס את מספר הטלפון שלך וקבל מסרון רוחני יומי 3 עד 5 פעמים בשבוע

אנא הכנס את מספר הטלפון שלך

מבקרים באתר

היום776